|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
ועוד קצת אנקדוטות על עבודה
היום סוף סוף קיבלתי מושג כמה האנשים שעובדים איתי, עובדי הארגון (כי אני עובדת בארגון אבל אני עובדת של חברת השמה), קיבלת מושג כמה הם מרוויחים.
יש להם חישוב שנעשה על פי ותק בארגון, ארגון שבעבר הלך לקראת העובד והיום הרבה פחות האמת
החישוב הוא לפי 120 ש"ח לשעה לעובד שנמצא בארגון (לא משנה באיזה תפקיד) 30 שנה בערך
חישוב מהיר העלה סכום יפה למדיי (הייתי בהלם קל בהתחלה) וזה עוד לפני ההטבות שעובדי הארגון מקבלים.
לא פלא שהם חיים טוב, להגיע לארגון הזה לפני 30-20 שנה זה היה ה-דבר
במחלקה שלי רוצים לעשות ערב מחלקה
טוב ויפה ונחמד
חוץ מזה שרוב המחלקה שלי הם אנשים מאותגרים גילאית
ותסלחו לי פה חבריי המבוגרים, לכם לפחות יש לי משהו במשותף (וזה לא העבודה שלי)
במילים אחרות רוב האנשים במחלקה שלי הם בני 50 (פלוס מינוס)
לא שיש לי משהו נגד אנשים בגיל הזה
יש לי אפילו כמה חברים בגיל הזה (מי שיודע יודע)
אבל עם האנשים בעבודה שלי אין לי שום דבר משותף
בנוסף הערב הזה יוצא על ערב שבו יש לי לימודים ולימודים זה משהו שנמצא במקום ראשון בראש ובראשונה
יש מישהי שיושבת לידי שאמרה לי שהיא לא מבינה אותי, שכשהיא הייתה בגילי (היא בת 42) ברגע שהיו אומרים לה לצאת לאנשהו, אפילו אם היא הייתה גוססת היא הייתה קמה ויוצאת, ואני מה שחשוב לי זה לימודים, ושלא ייקרה כלום אם אני אפסיד שעה מהלימודים (כשלומדים רק 4 שעות בשבוע בכיתה כל שעה משפיעה).
טוב אני לא מתכוונת לעבוד באותו תפקיד 20 שנה יש לי כוונות להתקדם מבחינה מקצועית ואישית.
והרעיון של הערב בכלל הוא שירה בציבור של שירי ארץ ישראל הישנה
אהמ... כשאומרים שירי ארץ ישראל הישנה אני חושבת שההורים שלי אפילו לא חשבו עלי כשאלה היו קיימים (ואופנתיים).
ובנוסף, בפעם הקודמת שהייתי בסוג של ערב חברתי (בת מצווה של אחד המנהלים אז כולם התייצבו)
שמו אותי מצד אחד ליד מנהל המחלקה, מצד שני ליד הראש צוות שלי, עם כל האנשים המבוגרים שאין לי על מה לדבר איתם
ולא נהניתי מהחברה, מה לעשות, זה לא קשור לגיל פה בעצם, זה קשור לאנשים
וגם כולם באים עם בני זוג, ואני לבד, בכלל אני ארגיש אאוטסיידרית כשאין לי עם מי לדבר שם בכלל
יש כמה אנשים במחלקה שאני יכולה לקרוא להם חברים, כי אפשר לשבת ולדבר איתם על כל מיני נושאים ולעשות צחוקים והם לא נמצאים תמיד בסבר פנים רציני והם לא מנסים לעצבן או משהו.
למשל אותה אחת שהעירה לי על הפירסינג בגבה
התלהבה מהעוגות שהבאתי ל"קבלת שבת" שעשיתי בשבוע שעבר
אלה עוגות שאמא שלי עשתה, אח"כ היא נדנדה לי שאני אתן לה לדבר עם אמא שלי שתגלה לה את המתכון (ונראה לכם באמת שהיא גילתה הכל??? זה מתכון סודי!), אח"כ בערב היא התקשרה אלי לסלולרי כי היא לא הבינה משהו (מזל שהייתי בלימודים) ושבוע אח"כ (שזה בעצם השבוע הזה ביום ראשון) היא נדנדה לי להגיד לאמא שלי כמה המתכון שלה מעולה ואיך יצא לה טעים.
חוץ מזה שהיא טיפוס מתנחמד, ואני לא אוהבת מתנחמדים, כי אתם יודעים שזה לא אמיתי
(אפילו אמא שלי אמרה לי מה היא חושבת עליה אחרי 10 דקות של שיחה בטלפון)
וחברה מהעבודה (קרובה לגילי היא בת 32) אמרה לי שכולם צבועים שם
שלכל אחד יש אינטרס משלו, וצריך לעשות כל הזמן סינון מי אמיתי איתך ומי לא
חוץ מזה שהיא מתלהבת מהבגדים שאני לובשת, ואני צוחקת עליה שכל המלתחה שלה בצבע שחור
ושאם אני יכולה ללבוש בגדים צבעוניים גם היא יכולה
והיא בראש צעיר ומ'זה כייף לדבר איתה
אחת מהאנשים השפויים בעבודה שלי
יש מעט מאוד אנשים אמיתיים בעבודה שלי שיבואו ויגידו שהם באמת לא באו מהמקצוע
אבל את מה שלימדו אותם הם יעשו בצורה הטובה ביותר, הם לא מנסים לתפוס תחת ולנסות להראות שהם יותר טובים מאחרים
האנשים האמיתיים האלה, יש איתם צחוקים כי הם לא תמיד רק שקועים ורציניים כל כך בעבודה
וכן הם בגיל של ההורים שלי בערך ואפשר לדבר איתם והם מעריכים ידע
ולא מנסים להתחרות במי שהגיע מהתחום כי הם יודעים שהם פשוט לא מהתחום המקצועי הזה (אחד הדברים המוזרים בארגון שאני עובדת בו זה שעובדים לא מקצועיים מגיעים לתפקיד שדורש מקצועיות מסויימת, זה משרת אותם יותר מאשר את הארגון).
נראה לי דיברתי מספיק על העבודה שלי ליום אחד
אבל בעצם לא חידשתי שום דבר
אמא שלי תמיד אמרה שאנשים כאלה וכאלה יש בכל מקום
פשוט לוקח זמן לזהות אותם...
| |
|  כינוי:
בת: 44 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
