אני חושבת שבחיים לא באתי לבית של ההורים שלי לכל כל קצת זמן.

הייתי שם בקושי שעה.

אחרי העבודה הלכתי ישר לתחנת רכבת ומשם נסעתי למרכז הארץ.

מהתחנה בלוד (זה הכי קרוב לבית של ההורים שלי) פגשתי את אחי שהסיע אותו לרופא שיניים. חיכינו קצת הוא נסע הבייתה ואז נכנסתי לרופא.

משום מה לפעמים כשהולכים לרופא שיניים בגלל בעיה קטנה לכאורה מתעוררת בעיה קצת יותר גדולה ומסובכת.

אז אין לי חורים, השיניים שלי בסדר גמור.

אבל השן שחשבתי שהיא שן בינה, היא בכלל לא שן בינה, היא שן רגילה לגמרי שיצאה עקום, אחרי צילום גילה לי הרופא ששיני הבינה שלי בכלל לא יצאו. למעשה השן בינה שלי באותו צד בכלל לא נמצאת בכיוון של לצאת לאנשהו.

למעשה היא בכלל בכיוון מאוזן.

אז אני צריכה לעשות צילום פנורמי לשיניים שלי (תמיד רציתי לראות אותם בצורה פנורמית, במיוחד אחרי שהן ישרות) וכן ייעוץ אצל רופא שיניים כירורגי.

כן שמעתם נכון העקירה של זוג השיניים הסורר שלי צריכה להיות כירורגית.

אבא שלי העלה השערה של מחיר (מופרז משהו) של כ-1000 ש"ח (שממש אין לי כרגע, אבל סיכמתי עם אמא שאם זה ככה נעשה חצי חצי).

הרופא עצמו אמר שהחלטה לעקור היא שלי, הכל תלוי בכמה זה מפריע לי. ואני אין לי כוונות לסבול מכאבים כאלה לאורך זמן (למרות שבימים האחרונים זה לא ממש כואב), אני מעדיפה להיפטר מהבעיה, מה גם שזה מאוד מומלץ להיפטר משיני בינה בעייתיות.

אז לפחות נתחיל בתהליך, אולי בכלל יוכלו לשמר את השן העקומה ולהוציא רק את השן בינה הסוררת....

(אופטימיות קוסמית כזו)

כשחזרתי לב"ש והלכתי מהרכבת  ברחובותיה של שכונה ג' השקטה שמתי לב ששקט היום באופן מיוחד. אנשים נמצאו בחצרות הבתים שלהם או על ספסלים תחת עצים על מדרכות, אבל שקט, שקט מאוד.

בדרכי שמעתי תפילו מבית הכנסת של השכונה, ונזכרתי שמחר ערב תשעה באב. יום חורבן בית המקדש.

האמת שאף פעם לא ייחסתי ליום זה חשיבות מיוחדת, למרות שאני יודעת למה זה כל כך חשוב (לאלה שמאמינים בדת כמובן).

השקט הזה היה מוזר, כי בדר"כ יש קולות ילדים (במיוחד בחופש) צחוקים, או דיבורים והפעם היה כל כך שקט. כמו השקט שלפני הסערה, כאילו שעוד רגע הולך לקרות פה משהו.

כשהייתי במרכז לא הרגשתי את זה

אולי העיר הזו עובדת יותר סביב דברים אחרים, דברים שאין במרכז, בעצם זה לא אולי, זה פשוט כך.

יש פה אנשים פשוטים, חמים נחמדים.

אני לא תמיד מוצאת את זה במרכז הארץ, גם לא תמיד במקום בו חייתי את רוב חיי.

יש פה משהו אחר בעיר הזו

אולי הייתי יכולה לקרוא לזה תמימות

אבל יש פה גם את איזורי ה"פשע והרשע" וזה לא מסתדר לי עם תמימות

הכל פה פשוט ואף אחד לא רודף אחרי הזמן, אף אחד לא ממהר לשום מקום. לא במיוחד.

והעיר הזו, בפעם הראשונה שירדתי פה ברכבת, חשבתי כמה היא מזכירה לי את לוד. ואני לא אוהבת את העיר לוד, אני עוברת בה רק בגלל שיש שם תחנת רכבת. אין שום דבר לאהוב בעיר הזו. ובאר שבע דומה לה כל כך במראה אבל כל כך שונה ממנה באופי.

ואני לא אומרת את זה רק בגלל שאני גרה פה.

זה בגלל שבכל הדרום יש את הדבר הזה

משהו שנעלם מהעולם שחי במרכז

כמו מין בועה כזו שנשתמרה לה למרות כל השינויים שחלים בעולמינו.

ואלה ההגיגים שלי בשעות לילה מאוחרות

אחרי יום ארוך שהתחיל ב-6 בבוקר ומסתיים אולי עכשיו

והכי אני רוצה לישון ולהירדם ישר

כי משום מה לאחרונה יש לי מחשבות עליו

וכשזה מתחיל קשה לעצור את זה

שיהיה לכם לילה טוב ויום מדהים מחר!