RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
תוספת לגבי הפוסט הקודם
אני לא מבינה את התגובות של מי מכם שהגיב לי
אני היום בת 29
כשיצאתי עם האקס המתילוגי הנשוי (שמעכשיו יקרא האמ"ן - ראשי תיבות של זה) הייתי בת 19, כן כן לפני עשר שנים, הייתי ילדה, הוא היה בן 28.
גם הותיקים בניכם לא יודעים או מכירים את המערכת יחסים שהייתה לנו מסיבה מאוד פשוטה, את הבלוג פתחתי בסוף שנת 2003 והאמ"ן נפרד ממני בערך שנה לפני כן. כשפתחתי את הבלוג הייתי כבר בבאר שבע, ויצאתי עם התולעת. לא כתבתי על העבר, הוא לא נראה לי רלוונטי. ואת האמ"ן הזכרתי רק בשנתיים האחרונות אחרי שהוא צץ בחיים שלי שוב, וגם אז לא מסרתי יותר מדיי פרטים, על מה שהיינו אחד לשניה פעם.
אני בטוחה שתסכימו איתי, שבתקופה הזו גדלתי והתבגרתי
אני לא ילדה קטנה ונאיבית, אני כן יודעת מה האמ"ן רוצה (זה לא אומר שהוא יקבל את זה)
אבל אתם לא יכולים להגיד לי לא להרגיש שום אמפתיה שבן אדם שאני נמצאת איתו בקשר, אפלטוני ככל שיהיה (מבחינתי לפחות), שמספר לי על משהו לא טוב שקרה/קורה לו בחיים.
זה שהאמ"ן מרגיש אלי משהו, או חושב שהוא מרגיש אלי משהו
אני יכולה להבין, האמת, אני לא חושבת שהוא משקר לי כשהוא אומר את הדברים האלה
כשהוא נפרד ממני, הוא לא הלך להתמודד עם הרגשות שלו כמו שאני מכירה אותו, כשיש לו רגשות להתמודד איתם הוא קובר את עצמו בעבודה.
אני נשארתי עם הרגשות שלי וכן התמודדתי איתם, אמנם זה לקח לי כמה שנים עד שהצלחתי באמת למחוק אותו מהראש שלי ומהלב שלי.
ובאמת הבדיקה הכי טובה לזה הייתה בפגישה שלנו אחרי 6 שנים, אז באמת ידעתי שאני לא מרגישה אליו כלום יותר.
אז גם הוא אמר לי סוף סוף למה הוא נפרד ממני, ואמר שהוא מצטער על זה (לא שזה משנה משהו 6 שנים אחרי)
ובכל זאת, אני ניתקתי קשר, אבל ממנו שמעתי כל הזמן, ד"שים, דרך ההורים שלי, ואנשים שעבדו איתי באותה תקופה, ידעתי כשהוא התחתן, ידעתי כשאמא שלו נפטרה, כשאשתו נכנסה סוף סוף להריון (הוא תמיד חשב שתהיה לו בעיה להביא ילדים, בסוף הבעיה הייתה בכלל בה) הוא התקשר בעצמו לספר לי על זה.
אני אף פעם לא יצרתי קשר. וגם לפני שנתיים שהוא צץ בחיים שלי מחדש, הייתי בשוק.
הותיקים מביניכם יזכרו איך הייתי בתקופה שיצאתי עם התולעת, שטליק נתן לו את הכינוי שלו עוד לפני שאני בכלל חשבתי על זה (ובכלל אני זוכרת שלא ממש הסכמתי עם הכינוי הזה בהתחלה). הייתי ילדה, בת 22, לא ידעתי להתמודד עם אנשים כמו התולעת שהיום אני אוכלת לארוחת בוקר במקרה שהם נקרים לדרכי. לא שהתולעת היה בן אדם רע או משהו, אבל הוא היה שואב תשומת לב בלתי נלאה. וכל עוד הוא היה איתי כל מה שהייתי אני מת.
וזה לא שבשנים האחרונות לא יצאתי עם גברים שונים, פשוט לא היה לי מה לכתוב עליהם, אף אחד מהם לא הפך להיות חלק ממערכת יחסים, כולם היו משעממים, שטחיים רדודים, ועסוקים בעצמם יותר מדיי. ואני מה לעשות, לא רואה ככה מערכת יחסים, זה שבן אדם אוהב אותי, או שאני מוצאת חן בעיניו, זה לא מספיק. אני מחפשת יותר מזה, אני צריכה יותר מזה. אני מעדיפה להיות לבד מאשר להיות עם מישהו רק כדי להגיד שיש לי מישהו.
אולי כדי להבין למה לא ייקרה ביני ובין האמ"ן שומדבר (לפחות מבחינתי) אתם צריכים להבין איך הרגשתי אחרי שנפרדנו.
הוא היה אחד האנשים שהכי אהבתי, ופגע בי יותר מכל בן אדם אחר שהכרתי ושאני מכירה, אף אחד לא הגיע לרמה הזו
הבן אדם פשוט נגוז לי מהחיים, בלי להגיד למה, בלי להגיד כלום, חוץ מלהגיד לי "אל תתקשרי אלי ואל תדברי איתי יותר"
הרגשתי... הרגשתי כאילו אני מתה מבפנים, בחיים לא הרגשתי ככה קודם, כל כך כאב לי, לא הרגשתי שומדבר חוץ מהכאב הזה, כאילו שכחתי מעצמי וכל דבר אחר, התיאבון שלי נעלם וככה גם 20 קילו התעופפו להם מהמשקל שלי (לא שזה היה רע). דאגתי להעסיק את עצמי ולהמשיך בתוכנית לקראת לימודים אקדמאים, שיפרתי בגרות במתמטיקה, למדתי לפסיכומטרי, יצאתי עם גברים, עבדתי, הכל רק לא לחשוב עליו, מה הוא עושה, איפה הוא, האם הוא חושב עלי, האם הוא מתגעגע
הייתי חייבת להעסיק את עצמי בדברים אחרים רק לא לחשוב עליו
לקח לי כמה שנים טובות עד שבאמת הוא כבר לא היה שם בראש שלי בלב שלי
אני לא שכחתי כמה הוא פגע בי, אני לא אשכח
וזה לבד, מהווה סיבה מספיק טובה לכך שלא ייקרה ביננו שומדבר
| |
|  כינוי:
בת: 44 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
