כששמעתי בפעם הראשונה על אפשרות לצאת לטיול של 10 ימים , חשבתי על מנוחה, הנאה אבל המחשבה על אתגר בכלל לא עברה בראשי. ככל שהתקרב מועד הארוע, יותר ויותר אנשים הזהירו אותי בפני הקשיים שעלולים להופיע ואני מצידי יותר ויותר רציתי לעמוד בהשתתפות בטיול. וכך ב 3.3.06 יצאנו לדרך. 6 אנשים זרים לחלוטין אחד לשני המתכוונים לעבור במשך 10 ימים את החלק הדרומי של שביל ישראל. המסלול התחיל בעבדת. ועל היום הראשון היבנו שלא הולך להיות קל. התיקים והחום וההליכה הלא רגילה... הכל היה חדש ודרש הסתגלות. הימים הראשונים הם תמיד הקשים ביותר. איך שהו עוברים את הרגע בו או שנשברים או שממשיכים עד הסוף. לאחר יומיים של מסלול ו 60 ק"מ הליכה , כולל הליכת ערב, נשארנו 5 אנשים. מה לא עברנו במהלך הימים הללו. חלקנו שתו מיים משלוליות שפגשנו בדרך, עספנו מיים מטרמפים על הכביש המהיר. קיבלנו אוכל מבדואים בכניסה לטימנה. טיפסנו וירדנו בשבילים המכוסים אבנים מתגלגלות תחת רגלינו... אוהל בדואי בשחרות נראה לנו כגן עדן ממש במיוחד כי היה שם מקלחת עם מיים חמים, ולאחר שנקלענו לסופת חול, מקלחת זה היה הדבר הנעים ביותר בשביל כולנו. יותר מכך, זו היתה האפשרות שלנו לכבס בגדים. ריח הסבון אשר החליף את ריח הזיעה היה חוויה שלא מהעולם הזה.
בסוף, הכניסה לאילת... האנשים , התנועה הרעש של המקום... הכל היה חדש וההסתגלות נמשכת עד היום.
הסיפור המלא יופיע בהמשך.
יום טוב לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
