http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058אינך יכול ללמד דבר. אתה יכול רק לעזור לאדם לגלות את הדברים בעצמוheCopyright 2026 Liane. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058http://f.nanafiles.co.il/upload/22006/IsraBlog/191058/misc/5135265.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=7608109<div align="right" dir="rtl">אחריות אישית ועמידה בזמנים האחריות האישית היא מחויבות לבצע פעולה מסוימת מתוך תחושת שייכות וחופש בחירה. לבצע אותה בהתאם להחלטות ולעקרונות שנקבעו ולחוש מחויבות כלפי התוצאה - תוך הבנת הקשר בין מעשים ותוצאות. המושג אחריות בהקשר של צה"ל מתאר את ההתנהלות של הפרט או של קבוצה בתוך המסגרת הצה"לית כולה. התנהלות זו במצב תקין מבטיחה תיפקוד יעיל ומימוש מטרות אישיות וקבוצתיות. בהגדרת האחריות האישית אני רואה כבסיס – הבנת עיקרונות תיפקוד המסגרת הצבאית וקבלת החלטות בנושאים תיפקודיים הנובעים מההבנה הנ"ל. בין עקרונות התפקוד של המערכת אני מוצאת חשיבות רבה לארגון וסדר בתיפקוד כל פרט ופרט בה. דבר זה מתאפשר בתנאי ויש נכונות מכל הצדדים לממש את הדרישות אשר הוצבו בפניהם ולבצע את המוטל עליהם בצורה ובזמן הנכונים והדרושים. במילים אחרות ניתן להגיד שתיפקוד המערכת הצבאית תלוי בקבלת ההחלטה לבצע את הדרוש מצד אחד, ובעמידה בזמנים מצד שני. מסגרת הקורס בו אני נמצאת היום מהווה חלק מהמערכת הכללית של צה"ל, על כן חוקי ההתנהלות ועיקרונותיהם חלים על מסגרת זו כעל כל המערכת ככלל. יתרה מכך, אנו, קצינים עתידיים, נדרשים ליות</div>Sat, 06 Oct 2007 15:57:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=7608109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=7608109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=6897937<div align="right" dir="rtl">לפעמים כל מה שצריך זה חיבוק</div>Thu, 05 Jul 2007 22:41:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=6897937http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=6897937http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=6887260<div align="right" dir="rtl">אחרי שלוש שנים של ניסיונות, ויכוחים, מלחמות וכל החרא המתלווה... סיימתי שנה ג' המבחן האחרון להשנה מאחוריי. לא מעניין אותי איך, העיקר שעברתי את כל הבחינות ונשארה שנה אחת ואחרונה במקום השכוח אל הזה. בינתיים : תעודת מוסמך במקצוע מגע, תעודת מטפל בר"ס ממכללה אחרת..... וכבר 5 שנים במכללה שממנה התחיל כל העסק ! משל : אל תריבו עם מורים - זה לא בריא לתעודות שלכם :)</div>Wed, 04 Jul 2007 16:11:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=6887260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=6887260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=6590360<div align="right" dir="rtl">זה הגיע! בגיל 26, סוף-סוף החלטתי לעשות רישיון. המטרה הושגה, הנייר ביד ומעכשיו - לדרך :) נסיעה בטוחה לכולם.</div>Sat, 26 May 2007 19:11:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=6590360http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=6590360http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=4455749<div align="right" dir="rtl">הדבר הקשה ביותר הוא לשבת בבית בחוסר מעשה תוך ידיעה שיש אפשרות לעזור ולהיות מועילה במה שאני יודעת לעשות. לדעת שמה שהתכוננתי כלפיו מילדותי, הוא הדבר שאיני עושה. </div>Sun, 23 Jul 2006 01:17:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=4455749http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=4455749http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=4426446<div align="right" dir="rtl">המלחמה הגיעה גם לפתח ביתנו בחיפה. קולות האזעקה והנפילות נשמעות בכל העיר. לא משנה איפה אתם גרים ומה מעשיכם היום, זהוא הזמן להתאחד ולהחזיק ידיים לאלו שנמצאים בקו האש כמו גם לאלו הדואגים לנו בכל מקום אחר בארץ. זהוא זמן ההתאחדות והתמיכה, זמן בו כל חילוקי הדעות מודפים הצידה ונשכחים עד שיבואו ימים שקטים יותר. ונכון שהרבה תוכניות נהרסות, אבל החיים ממשיכים. אני מגיעה לעבודה כי מטופלים צריכים עזרה ושיקום, וכמוני עוד הרבה אנשים. העיר אינה "עיר רפאים" כפי שחלק נוטים לחשוב. נכון שחלק מהאנשים עוזבים, אבל אין זה המדד הכללי בחיפה לפחות. וזוהי זכות שיש לכבד וניתן להבין. בעיניי אין כל רע ברצון של חלק מהאנשים לקום ולעזוב למקום בטוח יותר כמו גם אין כל רע או להפך מעשה גבורה ברצון או תחושת הצורך להשאר בעיר שלך. הדבר החשוב ביותר לדעתי ברגע זה , הוא לשמור על רוגע אישי על מנת לא לאבד את היכולת לתמוך באלו שאנו אוהבים ולתפקד באופן כללי. מה טוב יצא אם כולנו נכנס למצב של היסטריה?! בכל מקרה ברצוני לאחל לילה שקט לכולנו ( והלוואי שהשקט יבוא לא רק הלילה ) . ותשמרו על עצמכם איפה שלא תהיו. חיבווווווווווווווווווק</div>Tue, 18 Jul 2006 21:45:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=4426446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=4426446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=3965641<div align="right" dir="rtl">http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247387 לכל התוהים, זהוא בלוג על טיולים בשבילי ישראל</div>Tue, 16 May 2006 13:58:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=3965641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=3965641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=3596118<div align="right" dir="rtl">אז כך, אני עדיין לא מצליחה להוציא פוסט על הטרק של שביל ישראל בצורה נורמאלית. כנראה שהדברים עוד לא נרגעו מספיק בשביל לכתוב אותם. כך שזה יבוא בשלב כלשהו... ובינתיים, אחרי החזרה מהמסלול נכנסתי ישירות למערך של אימונים ובשבת יצאנו לתחרות ריקודים נוספת. כמו בפעם שעברה, כך גם כאן - מקום שני, רק שהפעם המדליות היו יפות יותר ומושקעות, והפרקט ישן ולא מושקע או נקי לחלוטין כולל מסתיק שנזרק על הריצפה ובאורח פלא הגיע לעכב של נעלי הריקוד שלי בדקה שלפני היציאה למשטח. </div>Tue, 21 Mar 2006 14:14:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=3596118http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=3596118http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=3570502<div align="right" dir="rtl">כששמעתי בפעם הראשונה על אפשרות לצאת לטיול של 10 ימים , חשבתי על מנוחה, הנאה אבל המחשבה על אתגר בכלל לא עברה בראשי. ככל שהתקרב מועד הארוע, יותר ויותר אנשים הזהירו אותי בפני הקשיים שעלולים להופיע ואני מצידי יותר ויותר רציתי לעמוד בהשתתפות בטיול. וכך ב 3.3.06 יצאנו לדרך. 6 אנשים זרים לחלוטין אחד לשני המתכוונים לעבור במשך 10 ימים את החלק הדרומי של שביל ישראל. המסלול התחיל בעבדת. ועל היום הראשון היבנו שלא הולך להיות קל. התיקים והחום וההליכה הלא רגילה... הכל היה חדש ודרש הסתגלות. הימים הראשונים הם תמיד הקשים ביותר. איך שהו עוברים את הרגע בו או שנשברים או שממשיכים עד הסוף. לאחר יומיים של מסלול ו 60 ק"מ הליכה , כולל הליכת ערב, נשארנו 5 אנשים. מה לא עברנו במהלך הימים הללו. חלקנו שתו מיים משלוליות שפגשנו בדרך, עספנו מיים מטרמפים על הכביש המהיר. קיבלנו אוכל מבדואים בכניסה לטימנה. טיפסנו וירדנו בשבילים המכוסים אבנים מתגלגלות תחת רגלינו... אוהל בדואי בשחרות נראה לנו כגן עדן ממש במיוחד כי היה שם מקלחת עם מיים חמים, ולאחר שנקלענו לסופת חול, מקלחת זה היה הדבר הנעים ביותר בשביל כולנו. יותר מכך, זו היתה</div>Fri, 17 Mar 2006 14:14:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=3570502http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=3570502http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=3437201<div align="right" dir="rtl">אני מצטערת על כל הכאב שאני גורמת לכם. על ההבטחות שלא יכולתי לקיים. על התיקוות . על אמונת השווא. על הציפיות שלא הוכיחו את עצמן. על חולשתי. לא מגיע לכם את הכאב שאותו אני משלמת על בחירתי. אני מצטערת על הכל.</div>Thu, 23 Feb 2006 10:06:00 +0200isabellapolychuk@yahoo.com (Liane)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191058&blogcode=3437201http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191058&blog=3437201