רגע לפני

אנריקו היקר והשתוי שלי!

למרות שקיבלת תגובה למייל, החלטתי לפרסם את התגובה שלי לתגובה שלך על הסיפור "לחשוב מחוץ לקופסא" בשביל הסיכוי הקטנטן שיש מישהו נוסף חוץ ממך שקורא את הבלוג המוזר שלי וכמוך, תוהה- "על מה לעזאזל היא מדברת???"

הסיפור מדבר על כמה דברים- בראש ובראשונה על מציאת חופש הנובע מן הפנימיות. הסוהר, הוא אמור להיות האדם החופשי, אך למעשה הוא שבוי בקטנוניות הרגלי ה"עבד כי ימלוך" שלו, עוסק בדילמות חסרות משמעות (מאיזה תא לתלוש את התמונה...). לכן קראתי לדמותו עבד.
דרור, לעומתו, (דרור = חופש) אמור להיות האסיר, אך למרות שהוא מתגורר ב"קופסא", חייו האמיתיים מתבצעים בנפשו- מחוץ לקופסא, מקום בו אין גבולות.
ישנה אנלוגיה ניגודית בין הדמויות (היום למדנו את המונח הזה במבוא לסיפורת!)- כלומר- ישנם דברים דומים במאפיינים שלהם-דרור שדד גלריית תמונות ועבד "שודד" תמונות של אסירים, דרור סופר שיערות ועבד סופר תמונות- אך נקודות דמיון אלו באות להדגיש את השוני. 
השערות מסמלות את הגיל- דרור הופך להיות צעיר ככל שהוא נמצא בכלא זמן רב יותר, ועושה זאת על חשבונו של עבד, המזדקן- בשל הפיכתו של דרור לצעיר וחופשי יותר. עבד לא מסוגל להבין את דרור. הוא רואה שיש בו מעין שקט, והדבר משגע אותו. לעבד אין שלוה, וככל שהוא מנסה להתקרב לדרור הוא למעשה מתרחק ממנו ומזדקן. בתחילה יחסו של עבד לדרור הוא כאל שאר האסירים, מנסה לשבות גם את נפשו, וכשלא מצליח הוא מנסה "לקנות" אותו בעזרת תמונות שתלש מתאי אסירים אחרים- אך דרור, שמצא את השקט הפנימי שלו, וכרגע נפשו טהורה יותר, נעצב למראה הניסיון האכזרי והלא מוסרי של עבד להתקרב אליו. אך דרור, כיון שהחופש שלו נמצא בתוכו, ומכיוון שכך גם יש לו את היכולת להעניק חופש לאחרים, לא מתערב במעשיו של עבד. הוא לא מתנגד לתליית התמונות, ולא להסרתן, אך הוא, בשל החוזק הפנימי שבו, לא נותן יד לאף אחד ממעשיו של עבד. בסוף הסיפור לא ברור האם עבד מבין שלדרור יש את החופש הבלתי ניתן לגזילה שלו ולכן מסיר את התמונות, או שהוא מבין שלא יוכל להתקרב לדרור על מנת לשבור אותו, וכן מבין שהוא לעולם לא יגיע לדרגת החופש של דרור,  ולכן עובר להתעמר באסירים אחרים, אך מה שבטוח הוא שדבר לא משתנה בו, וזו הטרגדיה. עבד נותר איש קטן, שבוי בהרגלים, ואושרו תלוי בסביבה חיצונית. הסיפור נקרא לחשוב מחוץ לקופסא כיוון שמשמעות הביטוי ממחישה את הדרך בה הגיע דרור לחופש האישי שלו- רב האנשים מתעסקים בכל מאורעות היום יום, אלו חייהם וזו מהות חייהם, ואילו לדרור אין דבר להפסיד, והוא אף בוחר שלא להיאבק על חיי היום יום. הוא עסוק אך ורק בפנימיותו (ספירת השערות- ממשילה את ההתחזקות הרוחנית שלו), וכיוון שאינו עוסק בזוטות כגון תמונות, הסתרת חפצים (הסתרת זהותו) הוא משוחרר בכל ההשלכות והנטל הכרוך בהתעסקויות אלו. זו לדעתי הדרך לחופש פנימי אמיתי- כאשר אנו מתייחסים לחיים כאל כלא אשר נגזר עלינו לחיות בו, ומשילים מעצמנו כל דבר אשר עשוי לכבול אותנו, מתייחסים לחיים כאל משהו חולף כעונש מאסר, אנו משוחררים מכל הדאגות והכאב הכרוכים בחוויית החיים וייחוס משמעות לחיים. 
עבד ודרור דומים בפשע שביצעו- שדדו תמונות, אך דרור עובר תהליך התנקות, ועבד רק הופך לטמא יותר ויותר. החטא של עבד חמור בהרבה כיוון שדרור שדד מגלריה, ואילו עבד שודד חפצים אישיים, זיכרונות ואושר של אסירים.
השינוי אליו מגיע דרור נובע מכך שבאופיו הוא טיפוס אשר לא נכנע למוסכמות- כבר מגיל צעיר הוא פעל בניגוד לנורמות החברה ובחר בדרך של פשע. עבד לעומתו, כבר מגיל צעיר היה טיפוס של חוקים, אך החוקים מגבילים אותנו ובולמים את התפתחותינו ולכן עבד לא מצליח להתפתח ולצמוח מבחינה רוחנית. אולי אפשר לומר שישנו גוון דטרמיניסטי בקביעה של "מלידה", וזה רק מעצים את הטרגדיה.
הסיפור גם מראה תופעה של מוסר כפול הקיימת במקומות רבים בחברה שלנו- עבד מבצע את הפשע של דרור תחת חסות החוק, ודרור הוא זה שנענש.
תופעה אחרונה בה עוסק הסיפור היא בתופעת ה"שאיבה"- אנשים שמסוגלים לחוש בטוב רק על חשבון אחרים כיוון שאין להם דבר משלהם. הדטרמיניזם מורחב ברעיון זה, כיוון שבסוף הסיפור עבד מבין שלא יוכל "לשאוב" דבר מדרור, ולכן עובר לשאוב מאנשים אחרים, קטנים כמוהו, ולמעשה ממשיך לקיים את מעגל השאיבה. (אותם אסירים שאבו גם הם מאחרים, לכן הם נכלאו, והם שאבו כיוון ששאבו מהם, וכו'). לא ניתן למגר את המעגל הזה, אלא רק לפרוש ממנו באופן פרטני כפי שעושה דרור.
ואחרי כל זיוני המח, אני יכולה לומר לך שאת הסיפור כתבתי בעקבות 2 דברים:
1. פגישת עבודה בכלא אשמורת.
2. כמה ימי דיכאון ותחושת ניתוק, שאחריהם תחושת הניתוק נשארה, אבל הדיכאון עבר קצת, ומה שהתקבל זו תחושה של חופש. כשלא אכפת לי מכלום ואני במצב רוח יחסית טוב, אני מרגישה שכל מה שאני עושה אני עושה למען עצמי בלבד (אולי לך זה נראה מובן מאיליו, אבל בחוויית החיים היום יומית שלי, כמעט כל מה שאני עושה נעשה מתוך מחויבות למישהו אחר...), וזו תחושה מאוד משחררת מבחינתי.
ועכשיו שאלה- קראת את הסיפור, לא חשבת על המשמעות שלו (בגלל הגולדסטאר אני סולחת (:  ), אבל אמרת שאהבת אותו... מה אהבת? ומה לא אהבת? והאם אחרי ההסבר אתה אוהב אותו יותר או פחות?
לילה טוב!