לפני כמה שבועות הייתי עם דנה בחנות צילום, היא עבדה על עוד מתנה למישהי שמשתחררת אצלהם שכללה תמונות ועוד תמונות [מפתיע לא?] ובעודי מחכה ומשתעממת מצאתי אלבום קטן וסגול שעלה 10 שקל ונורא קסם לי.

היום הלכתי יחד עם אותה דנה לפתח תמונות בעצמי והשלמתי את האלבום, 80 תמונות נוסטלגיות יותר ופחות, מפולין, הטיול לאילת, נאפה, ימי הולדת, הגיוס, ועוד ערבים שמישהו מצא לנכון להביא מצלמה.. אני לא יודעת למה אני מרגישה מאוד מרוצה מעצמי, כאילו.. הנה! הוכחה! הדברים האלו קרו! אלו חברים שלי! אני יכולה לחלוק חוויות! אלו לא רק תקיות בתוך המחשב שלי!

[ובנוסף האלבום סגול אז אני ממש מרוצה]

[ראספון.. פתאום נזכרתי כמה אהבתי את הסידרה הזאת]

יום האהבה אה?

יומיים לפני התימני חגג יומולדת 20, קניתי לו אקווריום ואפילו שמתי שם צמחיה ו4 גופים יפים הוא נורא שמח ואני נורא שמחתי ואז רבנו.

למחרת נסענו לקנות דגים חדשים ועוד שטויות שכאלו.. ורבנו.. ורבנו ורבנו ורבנו.. וקשה למצוא סיבה לקשר שגם ככה מפקפקים בו שרבים כל הזמן.. המחשבה "למה אני צריכה את זה?" לא הפסיקה לצוץ לי בראש ברגעים הכי לא מתאימים.

ואז הגיע יום חמישי [יום האהבה] ושוב, רבנו.. וזה פשוט נפלט לי "למה אנחנו צריכים את זה? אנחנו לא מפסיקים לריב.. אנחנו לא עושים אחד לשני טוב.. בוא נחתוך את זה".

הוא היה בשוק ולא ידע מאיפה זה מגיע לי.. ניסה לדבר איתי.. ניסה להסביר לי שתכלס אני הכלבה הכי גדולה בעולם, זה לא שאני מנסה להשתנות.. אני לא מנסה לא לריב.. אני מתעצבנת מכל שטות, אני כאילו הרמתי ידיים עוד לפני.. תכלס? הוא צודק. וויתרתי ולא היה לי את הכוח או את הסבלנות כדי להילחם ולהתאמץ למען הקשר הזה.

בכיתי.. הוא קם והלך.. בעט במשהו בדרך.. וככה העברתי את הסופ"ש לבד, שואלת את עצמי האם עשיתי טעות.. באופן שהפתיע אותי מאוד התגעגעתי אליו..

והיום הוא שלח לי הודעה.. ולא סתם הודעה "אובה בובה ערה?" אני היא אובה בובה.. שם החיבה שלי זה אובה בובה.. WTF הקטע עם אובה בובה עכשיו!?

עניתי לו שאני עם דנה [ולא שיקרתי] ומאז הוא לא ענה..

ואני ממש ממש ממש רוצה לדעת מה הקטע.

הסופ"ש כאמור לא היה משהו בכלל.. סגרתי שבת.. רבתי עם אחת הבנות.. אכלתי סרטים רעים ממש.. ובכלל העולם שלי מאבד יציבות.. נחשו מה? אני אפילו מתחילה ללכת לקפ"ס [קפ"ס זה מילה בחיל אווירית לקב"ן] זה לא בושה להגיד אני הולכת לקפ"ס.. היי, אפילו הלכתי כמה פעמים לפסיכולוגית.. זה סתם.. מוזר..

מיותר לציין שהכל הסתדר כפי שדברים נוהגים לעשות.. אחרי כמה שיחות עם כמה בנות הכל בא על מקומו בשלום.. הבנתי נגד מי יש לי עסק.. ואני יותר ויותר שמחה על זה שאני מחליפה את הסבב שלי של המשמרות.

אומנם אני עוד קצת מרירה על המקרה ועל העובדה שהיא בסופו של דבר לא התחרטה או התנצלה.. אבל באמת יש לי נטיה להגזים..אני צריכה לדעת לספור קצת יותר ולנשום קצת יותר עמוק.

לא לקחת הכל ללב?

מסתבר שזאת ממש בעיה איתי.