http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051it's dangerousheCopyright 2026 Abunai. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/51/90/18/189051/misc/11395394.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=11249299<div align="right" dir="rtl">מצחיק שלא כתבתי כלום חודש.. טוב זה היה קצת קשה אתם מבינים, קורס וכאלו.. אבל זהו חתמנו חוזה וגם אני יצאתי ממעגל האבטלה ואני אזרחית מהמניין שעובדת ויכולה להתלונן :) כיף כיף כיף.. רק מי שבילה 6 חודשים של חיפוש עבודה ובינתיים עשה חלטורות נוראיות כמו מלצרות או מכירה בחנות נעליים יכול להבין את ההנאה של לקום כל בוקר לעבודה.. שהיום שלך עמוס ופתאום יום חופש זה הדבר הכי יקר בעולם.. אני פשוט נהנית מזה בצורה חולנית כלשהי כי בזמן שכולם סביבי רק רוצים להגיע לסוף היום או מתלוננים שהמחר הגיע מהר מידי אני יושבת בקורס עם חיוך על הפנים מרוצה לגמרי מהמקום הזה.. והנה עכשיו סוף סוף מתחילים את המשמרות והיום יש לי משמרת ב2 בלילה.. אבל כמובן שאני לא מצליחה להירדם.. אני יודעת שמתישהו היום לפנות בוקר אני נורא אקלל את הרגע הזה :)טסים לחו"ל :) לטורקיה.. בהתחלה היינו אמורים לטוס יחד עם חבריו.. אבל הגיעה לאוזנינו שמועה שהאקסית הציבה אולטימטום שהיא לא רוצה שאני אהיה שם [מצחיק כי הפעם האחרונה שראיתי אותה היא התנהגה כאילו היא החברה הכי טובה שלי וסיפרה לי על בחורים שהיא יוצאת איתם..] שאר החבר'ה לא הסכימו לאותו אולטימטום</div>Thu, 17 Sep 2009 21:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=11249299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=11249299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=11130599<div align="right" dir="rtl">בעקבות העובדה שדפיקות פטיש מעירות אותי מוקדם ממה שהשעון הביולוגי שלי מתכוון כבר כמעט חודש זה גורר צפיה בסרטים רומנטיים מטופשים וסדרות מפגרות שבד"כ הייתי מזפזפת מהם הלאה..דבר שהוביל למסקנה אחת מתבקשת.. כל הגיבורים... כל אותם יפיופים ויפיופות שחווים את חווית חייהם פוגשים את האהבה הגדולה ונלחמים עליה כל אותם אנשים שאו מתים או פוגשים בסוף טוב הכל טוב.. הם בני 23 עד 30..הם אני.זה עכשיו.. הם גרים להם לבד בניו יורק.. או בלוס אנג'לס.. או בקולג'.. ואני?.. אני מתחילה קורס עוד שבועיים ואז לחיים שלי יהיו משמעות, בינתיים אני יושבת בפיג'מה שלי רואה סרטים מטופשים וזועפת על כל מי שבחר לקחת שיפוצ'ניק אי פעם..היינו אמורים לטוס לחו"ל.. אבל שילוב של אדישות והעובדה שעכשיו אוגוסט והכל י-ק-ר וכמובן הלו"ז המאוד מוגבל שלנו [דבר שמאוד מפתיע יחסית לעובדה שאני והוא בני 20 וקצת ולא אמורים להיות מחוייבים לשום דבר..] הוביל לזה שהגענו למסקנה המתבקשת שלא נמצא את הדיל שיאפשר לנו אפילו לעשות איזה סופ"ש איפשהו.. תכלס עוד אפשר לנסות ולמצוא.. אבל שההרגשה היא שאין שותף לכל העניין ושאת היחידה שדוחפת לזה זה קצת מוציא את הרוח.</div>Thu, 06 Aug 2009 11:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=11130599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=11130599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=11099566<div align="right" dir="rtl">ומה אתם יודעים עוד לא עבר חודש והנה עוד עדכון.. אני במגמת שיפור?אחרי הפסיכומטרי החלטתי לנסות את מזלי במלצרות.. והלכתי על בית קפה שחברות עבדו בו.. מתעלמת מהעובדה הברורה מעליה שבית קפה? כסף? אנשים יושבים שם שעות על כוס קפה וחשבון של 30 שקל מה שגורר טיפ של 3 שקלים!!! אל תלכו למלצר בבית קפה ._.!!ועכשיו שהתקבלתי לקורס בנתבג מצאתי את עצמי בלי עבודה ורק צריכה להמתין חודש וחצי עד הקורס.. כמובן שלא יכולתי לעשות את זה כמובטלת [מה לעשות.. זה בזבוז זמן וכסף] אז התחננתי בפני הבוסים בבית קפה לקחת אותי חזרה לחודש.. בידיעה ברורה שזה יותר בשביל לעשות דמי כיס ובשביל שאני לא אשתעמם.. כי שוב, כסף לא עושים שם.אז כן אני מאוד אסירת תודה על זה שהם לקחו מלצרית לחודש במקום להשקיע את המשמרות שהם נותנים לי למישהי שאשכרה תישאר.. אבל בכל זאת.. קשה להיות אסירת תודה שאני מקבלת משמרות מסריחות וקצרות.. קשה להיות אסירת תודה שאני לא עושה כסף אמיתי.. [לא.. שמלצר מגיע באמצע חודש ל1500 שקל.. זה לא כסף.. מלצרים אמורים לעשות סכום כזה בפחות משבועיים בעיקר אם הם עושים כפולות ומשמרות כל יום כמו שאני עשיתי] זה מאוד מתסכל להתסכל ע</div>Mon, 27 Jul 2009 01:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=11099566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=11099566http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=11085482<div align="right" dir="rtl">מכירים את זה שיש לכם כל כך הרבה מה להגיד ולספר? עד כדי כך שאתם לא יודעים איפה להתחיל? אז אתם אומרים לעצמכם.. טוב פעם אחרת?..והפעם האחרת הזאת מגיעה ועכשיו יש עוד יותר דברים לספר..אני לא יכולה שלא לסנן "יופי נועה" ולרצות לעבור לעמוד אחר איפשהו.. אבל אם אני לא אעשה את זה עכשיו אני לא אעשה את זה אף פעם.אז אני והאקס חזרנו.. היה איזשהו ערב שישבתי עם חברה וידיד ודיברנו ודיברנו, סיפרתי כמה אני מתגעגעת וכמה עולם הדייטים מסריח.. כמה קשה לי בלעדיו.. ושחזרתי הביתה הוא שלח הודעה.. החלטתי להתעלם ממנה ולתת לבנאדם להתפתל קצת.. אם באמת היה לו משהו להגיד לי הוא היה מנסה שוב.. ואכן הוא ניסה.נפגשנו אחרי כמה ימים והוא אמר לי שהוא רוצה לחזור.. הוא סיפר כמה הדברים ישתנו וכמה הוא מבין עכשיו שהוא אוהב אותי ואין אף אחת אחרת שיכולה לקחת את המקום שלי. זה היה נורא סרט של דיסני עכשיו שאני חושבת על זה.. כל ההבטחות והמילים שנאמרו.עמדתי בפניי הדילמה הזאת.. מגיע לו שנחזור? מגיע לו שאני אתן לו הזדמנות שניה בהתחשב בכל מה שעברתי איתו? אני צריכה את זה באמת? אני לאט לאט עוברת אותו [לאט לאט] למה לחזור אחורה במקום להתקדם?.אבל</div>Wed, 22 Jul 2009 14:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=11085482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=11085482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=10959903<div align="right" dir="rtl">מצחיקים החיים האלו.. במשך כמעט 4 חודשים אף הזדמנות או דלת לא נפתחו בפניי ופתאום בחודש אחד כל הדרכים פתוחות וזוהרות רק מחכות שאני אבחר ללכת בהן, כל כך לא הוגן.. אני שונאת להיות לא החלטית, אני שונאת דילמות כאלו שיכולות לקבוע את מהלך החיים שלי בתקופה הקרובה.. כל כך הרבה אופציות טובות יותר או פחות שקשה להחליט בינהם..אוף, לא יכולתי להיות דיילת וזהו?.. לא לא.. מיתון &amp;gt;_&amp;gt;הייתי בדייט אתמול.. בחור שהתחיל איתי באיזה דאנס בר ונמצא בטייסת של חברה מאוד מאוד מאוד [מאוד] טובה.. אותו מר.בחור כנראה לא היה כל כך סגור על עצמו כי הוא בא אליה וחלק איתה שהוא לא בדיוק רוצה קשר רציני עכשיו [כמובן שזה גם יכול להתאים לי כרגע P:] חבל שבדייט עצמו הוא התנהג כאילו קשרתי אותו לכיסא והכרחתי אותו לשתות איתי קפה.. יצאתי מכל החוויה הזאת עצבנית לגמרי.. אם עד כדי כך לא היה בראש שלך להיפגש למה קבעת איתי?.. מיותר לגמרי.ולכן מגיע הרגע המתבקש שאני אומרת די לגברים די לנשים ואני פשוט אשב לי פה ואחכה לאופציה שלישית : )אני צריכה ללכת להוציא ויזה, אחת מהאותן אופציות שנפתחו בפניי היא טיסה להוואי לעבוד שם בעגלות.. כל ענ</div>Sun, 14 Jun 2009 12:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=10959903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=10959903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=10836421<div align="right" dir="rtl">אז הסיפור שלנו מתחיל מחדש..הפעם הוא מתחיל בפרידה [כן כן.. עוד אחת] והפעם.. שלא מיוזמתי.אחרי האקס השחור מהפוסט האחרון שפורסם פה יצאתי עם כמה צפרדעים ואז פגשתי נסיך.. לא לא לא נסיך בכאילו.. נסיך נסיך..נסיך שמעולם לא נחסך ממנו דבר, נסיך שלא היה צריך להתמודד מעולם עם דחיה או עם עצבות.. אפילו עם חשש.. נסיך שהכל היה שלו וגם אני הייתי.ואותו נסיך היה העונש הקוסמי שלי.. אתם מבינים אני מאמינה גדולה בכוח קוסמי.. וכמו שאני לא אהבתי את השחור באותה מידה שהוא אהב אותי.. כמו שאני לא הייתי מוכנה להקריב דברים למענו כך הנסיך לא היה מוכן למעני.. דבר שיצר מתחים.. וריבים.. וחוסר הבנה.. ובסופו של דבר אחרי שבעה חודשים הביא אותנו לפרידה ההיא..זה קרה לפני חודש.. ניגשתי לפסיכומטרי ושסיימתי ישר לקחתי את האוטו ואת עצמי ונסעתי לטירה שלו.. שמחה ומאושרת להעביר את שארית חיי בHAPPILY EVER AFTERאבל האקסית של הנסיך [בדיוק כמו שהיה עם השחור] הרימה שוב את ראשה הבלונדיני והמכוער.. והפעם במקום לבוא בדרישות לנסיך [דבר שבדיעבד לא היה כל כך חסר ביסוס... אחרי הכל... זאת נטו האחריות שלו לעשות 1+1 ולהבין שהנוכחות שלה מפריעה לי] הת</div>Sun, 10 May 2009 02:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=10836421http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=10836421http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=9475168<div align="right" dir="rtl">לפעמים אין ברירה וכנות ברוטאלית וכואבת היא האופציה היחידה.. כן, התביישתי בך.. כן לא הצגתי אותך בפניי הקרובים אליי כי שידרת משהו שלא התאים לי.. ואולי טעות מס' 1 הייתה המחשבה שאני אשנה אותך וטעות מס' 2 שהייתה הנסיון העצוב לגרום לעצמי להאמין ש"אתה לא כזה" זה לא משנה אם כן או לא.. בסופו של דבר זה מה שאתה רוצה להיות זה האהבה שלך והכיף שלך.. ומי אני שאשלול את זה ממך? מגיע לך מישהי שתבין את זה.. תאהב את זה אפילו.. אבל טעות מס' 3 הייתה שלך.. כי לא יכולת לצפות להתנהגות אחרת ממני.. לדעתי לפחות. מצחיק להיות כל כך מחוזרת על ידי כול כך הרבה אנשים חדשים ממש.. מבחינתי להתחיל קשר תמיד כלל סוג של הכרות מוקדמת.. מה שהקל על כל העניין עכשיו שפשוט נותנים לי טלפון או שמישהו מבקש סוג של רשות מחברה להכיר אותי.. זה קצת.. הזוי? עצוב אבל שעכשיו הוא לא ידבר איתי.. שוב, שוב זה יהפוך לדווקא שוב.. שוב ושוב ושוב ושוב מישהו עלה עליי ושוב אני מפחדת שהכל יתפוצץ והאנשים הלא נכונים יראו אז אני פונה ללב שלך.. אל.</div>Mon, 30 Jun 2008 01:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=9475168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=9475168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=9253277<div align="right" dir="rtl">אין משהו יותר מעצבן מלהתעורר ביום של חופש מוקדם.. בעיקר שזאת אמא שמעירה אותך בצעקות.. מה עוד יותר מעצבן? שאחרי כמה שעות היא מתקשרת להתנצל בטענה שזאת הייתה הטעות שלך.. אני לא יכולה לחזור לישון T_T!! ויש לי עוד 5 שעות עד שאני צריכה בכלל לחשוב ללכת לעבודה.. וצבא רק מחר.. הרגע הודיעו לי שחלק מהמשמרות השתנו, ואני עושה את המשמרות עם בחורה שאני לא כל כך [בלשון המעטה] אוהבת.. וזה ממש מתסכל.. כי משמרות יכולות להיות הכי כיפיות והכי שואתיות.. אין אמצע ._. למה יש לי הרגשה שאני אפול דווקא על האפשרות השניה? אתמול הייתי בזינק.. שאני בכלליות נורא אוהבת את המקום.. אכלתי את העוף עם הטמפורה שהזכיר לי יותר מידי סופגניה.. או סתם כל דבר שעובר טיגון עמוק.. וגם החברות היו במצב רוח מעצבן.. אחת לא הרגישה טוב והשניה עוד לא השתחררה מהדיכאון של פרידה מחבר [קשה להאשים כן? אבל זה נורא מדכא לשבת במסעדה עם מנה לא משהו וששתי הבנות שאיתי עסוקות בלזעוף על המנה שלהן] וזה עוד כי לשתיהן לא התחשק סושי באופן פתאומי [איך?!] אבל הבטיחו לי פיצוי *מחכה* בא לי משהו. משהו שיקרה. או משהו שישתנה משהו שיזוז.. אבל כנרא</div>Mon, 26 May 2008 12:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=9253277http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=9253277http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=9252468<div align="right" dir="rtl">כמה קל זה להעלם אה? פשוט לשכוח שיש את התא ווידוי הקטן הזה ולהמשיך בחיים שלי .. אז מה היה לנו? אני והתימני הספקנו לחזור ולהיפרד ולחזור ולשכב ולריב ולבכות ולא לדבר ולהיפרד ועכשיו אנחנו בפגרה של ביחד שכזה.. אני שונאת ממש את העובדה שאני לא יכולה להתמודד עם פרידות מאנשים.. כל החיים שלי סובבים סביב פרידות וכמה שאני מנסה לרצות את הצד השני כדי שישאר בסביבה והפעם זה זה.. אני לא רוצה לאבד אותו.. אז אני איתו.. אנוכי מצידי לא? אם הוא היה יודע את זה הוא היה סוג של נגעל.. סוג של נפגע.. אבל הוא לא ידע.. ואני לא יודעת כמה זמן זה ימשך.. אבל כרגע אני יחסית שמחה.. הוא איתי..למרות שאני לא רוצה שהוא יהיה איתי איתי.. אבל הוא שם, עוזר תומך ותימני כמו שהוא יודע להיות תימני. התחלתי לצאת 2-5 שזה יציאות של פז"מ על.. [יומיים בסיס 5 בית] ואני עוד לא יודעת מה אני הולכת לעשות עם כל הזמן הפנוי שנפל לי לידיים.. חדר כושר ועבודה? מאז שהגעתי למפי"כ אני מייחלת לרגע הזה.. מתכננת עליו ולא באמת מאמינה שאני יכולה לא לעשות חצאים.. אבל הנה זה קרה.. היפ היפ.. הוריי~ קיבלתי ליומולדת נינטנדו דיאס מהפוש.. ובכלליות יומ</div>Mon, 26 May 2008 00:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=9252468http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=9252468http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=8654841<div align="right" dir="rtl">לפני כמה שבועות הייתי עם דנה בחנות צילום, היא עבדה על עוד מתנה למישהי שמשתחררת אצלהם שכללה תמונות ועוד תמונות [מפתיע לא?] ובעודי מחכה ומשתעממת מצאתי אלבום קטן וסגול שעלה 10 שקל ונורא קסם לי. היום הלכתי יחד עם אותה דנה לפתח תמונות בעצמי והשלמתי את האלבום, 80 תמונות נוסטלגיות יותר ופחות, מפולין, הטיול לאילת, נאפה, ימי הולדת, הגיוס, ועוד ערבים שמישהו מצא לנכון להביא מצלמה.. אני לא יודעת למה אני מרגישה מאוד מרוצה מעצמי, כאילו.. הנה! הוכחה! הדברים האלו קרו! אלו חברים שלי! אני יכולה לחלוק חוויות! אלו לא רק תקיות בתוך המחשב שלי! [ובנוסף האלבום סגול אז אני ממש מרוצה] [ראספון.. פתאום נזכרתי כמה אהבתי את הסידרה הזאת] יום האהבה אה? יומיים לפני התימני חגג יומולדת 20, קניתי לו אקווריום ואפילו שמתי שם צמחיה ו4 גופים יפים הוא נורא שמח ואני נורא שמחתי ואז רבנו. למחרת נסענו לקנות דגים חדשים ועוד שטויות שכאלו.. ורבנו.. ורבנו ורבנו ורבנו.. וקשה למצוא סיבה לקשר שגם ככה מפקפקים בו שרבים כל הזמן.. המחשבה "למה אני צריכה את זה?" לא הפסיקה לצוץ לי בראש ברגעים הכי לא מתאימים. ואז הגיע יום חמישי</div>Sun, 17 Feb 2008 20:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Abunai)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189051&blogcode=8654841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189051&blog=8654841