היום, כמו בכל יום שני, אבא אסף אותי מהמורה פרטי המיואש שלי שבמקרה גר בשכונה בה גרנו כשרק עלינו לארץ. נווה יעקוב למכירים.
מצחיק לדעת שכשאתה עוזב וחוזר כעבור 6 שנים ומגלה שדבר כמעט לא השתנה.
לא שלא היתי בשכונה הזאת בכל ששת השננים האלה, הייתי, אבל כשאני רואה פטאום פנים מוכרות בתוך מקום שאומר משהו בחייך שקשור לעבר, מוזר לך שאתה פתאום רואה את אותם האנשים, עדיין חיים בעבר שלך. כאילו מוזר שאתה עזבת והם עדין, נשארו שם, בעבר.
למרות שבשבילם זה ההווה..אתה מרגיש כאילו אתה היחיד מבינהם שעברת הלאה, ואילו הם, לא שינו בחייהם דבר מאז, עדין אותו בית, אותו מקום, אותו בית ספר, אותו חצר,אותם אנשים.
כאילו הם נועדו בשביל מקום כלשהו ולא ישנו זאת. כאילו הם הכניסו את החיים שלהם, עבר, הווה, עתיד, הכל בתוך קופסא שלעולם לא ידעו מה הגבולות שלה, שם בחוץ. הם האנשים שגרו, יגורו, ויגדלו שם את הילדים שלהם, למרות שזה כ"כ מוזר, כי הרי יש להם את היכולת ללכת הלאה...לא כי הם אנשים איכותיים, או לא, ממש לא, (לא מכלילה, אני מדברת ספציפי..) אבל עדין, אדם זה אדם, לא?
המנטליות של אנשים כאלה שמרוחקים משאר השכונות, שגרים בשכונות אליהם מגיעים אנשים לא עשירים במיוחד, מעליות שונות, מארצות שונות, נוצר הרבה מתח ושנאה על רגע של דת וגזע, אנשים לא חושבים על לאום משותף כשרואים מולם אדם זר, וחבל. המנטליות של אותם האנשים כ"כ נחותה, הם לא יודעים לא נימוס, לא כבוד, וככה מחנכים את הילדים שלהם, והכי מצחיק זה שילד קטן, בכיתה א' יכול לגשת לאישה זקנה ולצחוק עליה לה בפרצוף, כי ככה חינכו אותו בבית. זה לא מצחיק, זה בעצם עצוב, ואם תשאלו אותי, אפילו מעצבן, בגיל כזה עוד אולי אפשר לשנות משהו, אבל כשאדם חיי וגדל בשנאה מסויימת, גם אם היא לא מופנת כלפיו, הארכים שלו, היחס שלו נמחק מהאופי שהוא בונה לעצמו, ושוב חבל.
מצד שני אחרי ההקדמה המפרחת הזאת, יש גם אנשים(לא רק שם), נשים שלא משנה היכן יהיו, אין להם עתיד. ואני לא מדברת על אנשים שהורסים לעצמם את העתיד, אלה על אנשים שתלויים בגורל שלהם מאז הלידה, וגם עם מאמץ, הגורל בכל זאת כבר קבע לחייהם את החוקים, בלי שום אפשרות לשינוי.
הם פשוט תלוים בו, יותר מכל אחד אחר.
עברנו בצומת, וראיתי אותו, עדין זוכרת את הפנים שלו, כשהייתי קטנה אני וחברותיי ראיתו אותו הרבה במרכז במסחרי, הוא נראה גדול, אבל יכולתו השכלית הספיקה רק לצעצועים. כל יום היה מסתובב עד החושך, משחק במכוניות קטנות, צוחק בלי סיבה, על אנשים כאלה אומרים שהם בעלי פיגור שכלי, משוגעים. חלק פחדו ממנו, חלק לעגו לו,אבל הרוב כבר התרגל אליו, הרי בשכונה כזאת קטנה לא פעם ביום אנשים היו פוגשים אחד בשני ברחוב.
פתאום ראיתי אותו עובר את הכביש. חולצה לבנה, מכנס באג', כובע אדום אפור לצד, וביד..מכוניות.
בשבילו באמת דבר לא השתנה כבר כ6 שנים, ואני בספק שישתנה בעוד 6 שנים...
פתאום הרגשתי כ"כ הרבה רחמים אליו, כי תמיד היתה לי חולשה לכאב של מישהו אחר, לדעתי אחד הדרכים להרפות כאב זה במילים, אבל מצד שני זה אלול לעורר באותו האדם הרגשה של כאב חזק יותר בגלל רחמים של אחרים, ולכן בחיים לא העזתי להראות את זה.
-"אתה זוכר אותו?" שאלתי את אבא שלי.
-"כן, תמיד הסתובב עם מכוניות.."
-"...איזה מסכן הוא.."
-"הוא מאושר בדרך שלו.."
כן, אבא שלי הסכים איתי...אבל מה שהיא אמר עורר בי צמרמורת.
מכירים את המשפטים או המילים האלה שחודרות כ"כ עמוק, כאילו מילים שלהם חיכיתם כ"כ הרבה בשביל להבין כ"כ הרבה דברים שלא הסתדרו על המדפים שלהם כבר הרבה שנים.
דברים שכאילו תמיד ידעתם, אבל לא חשבתם והגדרתם טוב מספיק כדי להפנים ולהבין.
זה אחד מהם.
פאק, לאזעזל, הייתי רושמת לכם עוד מגילה שלמה על המשפט הקצר הזה, מסבירה כמה פאקינג משמעות יש בו, כמה תקווה, כמה אכזבות, התלבטויות יש בו...
אבל כשאני קוראת אותו שוב, הכל פתאום נהיה לי כ"כ ברור...כ"כ רגוע..
וסעמק, אפילו ירדה לי דמעה כשאבא שלי אמר את זה.
הרי הנמה אנחנו, אנשים קטנים, לכולם יש בעיות קטנות, כולם רוצים להיות, שואפים לחיות, שואפים להתעשר, להצליח, לאהוב, למצוא, לחפש, את מה שהכי הינו רוצים להשיג בעולם, כי נראה לנו שזה מה שיגרום לנו להיות מאושרים,
כשבעצם האושר שלנו, יכול להיות בכל מקום ובכל מצב, רק צריך לדעת לקבל אותו, לתת לו להכנס כשהוא דופק לנו בדלת.
והנה הוא, הולך על המדרכה, לא דואג לזמן, לא לכסף, לא לעתיד ולא להצלחה, הראש שלו ריק מדאגות, חיו ריקים ממציאות, עתידו ריק מדאגות, אפשר להתווכח הרבה אם הוא הפסיד בחיים, אפשר לומר שהוא בחיים גם לא יזכה לנסות...אבל הנה הוא, הולך מאושר, שקוע בילדות שלעולם לא יתבגר, אומנם הוא חיי בעבר, אבל הוא עדין מחייך, כי גם אם זה סתם מכונית צעצוע, הוא גורמת לו להיות מאושר, בלי יותר מידיי מאמץ. ולדאגי חיוך, זה אחד ההשגים הכי גדולים של האדם.
ואני טוהה, אולי אם כולנו נשאר ילדים, אז החיים יהיו הרבה יותר פשוטים,
ומהצד השני..מי יבנה אותנו, אם לא המכשולים והיכולת להתגבר..
פינת המזל טוב חח
מזל טוב לפרוסקה(אליסקה) היום הלכנו לביליארד, עם..אמם המון אנשים, היה כיף, אוהבת אותך בייב.
מזל טוב למישה-31/05 זה מחרותים אני לא בטוח אעדכן עד אז..ככה שמזל טוב מותק, מתה עליך!
ומזל טוב לאחרונה לחודש הנה 30/05 קייט-מזל טוה יא חמודה, חולה לך על התחת, כן, כן, מזל טוב גם לך=)
אה כן, ולאמא של מאש, איך שכחתי חחח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
