כל כך קר אצלי בחדר עכשיו
הייתי רוצה לקרוע מעצמותיי את העצב,
אבל החוטים שלו מתפטלים לי לתוך הלב ולא נותנים לו לאבד את הקצב שנחנק בפעימות.
הכל עיניין של זמן,אני יודעת.
גם התחושות חולפות,נשאר ארחי רק זיכרון
העצב בתוכי כמו רוח,מרגישה אותי איתי,אבל בלתי נראה.
אני שותקת ,בתוכי צועקת,
נראה כאילו שהחיים חוסכים עליי, על חשבוני.
הכל מונח על הצלחת, אבל לא לטעמי.
אני נותנת יותר מידיי מקום לעצבים ברגעים כאלו,
אולי בגלל שאני כבר משתגעת בתוכי כשאפילו משהו קטן לא הולך לי חלק
אני לא פרפקציוניסטית אבל כשכ"כ הרבה דברים לא באים בטוב אתה אומר שלפחות משהו קטן וסתמי ,יומיומי ילך בצורה טובה וגם הוא לא יוצא כפי שתכננת.
עצבנית כי אין לי כוח להתעסק בבעיות קטנות, יש לי גם ככה מספיק גם בלי להחשיב אותן.
אני רוצה להרדם לנצח, להרדם ולא להתעורר,
(לא למות!שלא תבינו לא נכון!), פשוט להירדם,לישון, לשקוע בתוך מקום של עצמי ,כי רק כשאני עוצמת עיניים אני יכולה לדמיין הכל כפי שהייתחי רוצה שזה יקרה.
החלומות מסעירים אותי כבר יותר מהמציאות. הכל אותו דבר, זה מה שיש לי.ואני יודעת שאין בררה אחרת.
אני נחנקת בתוך המקום הזה, אני צריכה בו את המרחב שלי והוא ממלא הרבה יותר מארבעת הקירות האלו, הוא ממלא את כל מה שנשאר בי.יש לי הרגשה כאילו אני כל הזמן עושה רע לעצמי, לא משנה מה אעשה הכל פוגע בי בצורה כלשהי, אולי לא עכשיו, אבל עם הזמן אני נרגישה שהפצעים יכלו לצוף ממתחת למים, ואז יכאב הרבה יותר.
הלוא אמרת שזאת תקופה מאושרת? כי ככה אומרים כולם,
אבל אם זה היה תלוי בי הייתי בורח, לא נשארת. וזה לא באשמתי.
פשוט אני לא מוותרת לך ,כי אני יודעת שאושר זה הרבה יותר.
אני נוסעת האוטובוס הומה אדם ומרגישה שכולם בוהים בי ורואים עד כמה הכל כואב לי, עד כמה מאכזב.
אבל זה רק אני עם עצמי.
כן,אני יודעת -תקופה אפורה ונראה כאילו בלי סיבה. אבל לכל דבר שמחליש את הנפש ומעציב את העיניים תמיד יש סיבה, גם אם זה ריקנות,גם אם היא לא מובנת לך ישר,
פשוט צריך להכנס לתוך עצמך ולרצות להבין ואז תדע מה שם בפנים צועק לך שתקשיב ללב.
ובכל שורה שאני רושמת כאן המחשבות מוצאות את מקומן במדפים שבתוך הראש, ואז אני רואה אותה,
יושבת בין כל הרגשות שמצאו את מקומם, רואה אותה שם שוכבת בפינה,מקורבלת התוך עצמה וכואבת,
רואה אותה לוחשת לי, רואה שזאת היא אכזבה.
עכשיו כל מה שאני חושבת זה שאני נפגשת עם חבר שלי בערב, וכל מה שיוצא לי ביומיים האחרונים זה חרא מצב רוח ועצבים, אז אני מקווה רק שלא להוציא את זה עליו. כי אז תהיה לי עוד סיבה טובה להתבאס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
