Life is a jorney not a destination

הוא כבר לא רחוק..

אני מרגישה את הצעדים שלו,

הרוח מפזרת את הריח את המוכר שלו,

עוטפת בקרירות שלו

הקור שלו מלטף את פניי

הארפל שלו מסחרר את החושים

הכל פתאום קופא אל מול עיניי

השמיים מכסים את גגות הבתים בעננים לבנים,

שמתמזגים לתוך השטיח השחור של הלילה.

אני עוצמת עיניים והכל סביבי בגווני הכחול שלו,צבעי ההשראה שלו..

אני נפרדת מהבגדים הקלילים שעליי

אני נרגעת מהנשימות הצלולות שלו

מההד שמבלבל את ראשי,

מהשקט שמשאיר את הדמיון שלי מלא בצלילים שלו

 מהשתקפות הכחולה שלו בחלוני,

מהחופשיות שהוא מחזיק בידיו,

מהחופש שלו...

מחבקת את עצמי

מנסה להסתתר מהקור שלו שעוטף אותי מכף רגל ועד ראש

אני מרגישה את הגוף שלי רועד כשאני שומעת שהוא מתקרב..

אני תמיד אוהבת אותו,

אני מחכה שיחבק אותי,

אבל קופאת בידיו,

נמסה מהיופי הנצחי שלו,מהפנים האדישות שלו שמרגשות אותי כל פעם מחדש..

ולמרות שהוא משאיר בי אחריו ראש מלא מחשבות,

ולמרות שמרענן את התחושות שלי בטיפות הקטנות שהוא מפזר על הריצפה הלבנה,הקרה

ואז משאיר אחריו תקופה של ריקנות ממלא שכזאת..

 אני עדין אוהבת אותו, 

את החורף הזה...

יום מקסים שיהיה לכם..