שלום שלום קוראי היקרים והבודדים חח סתם
פשוט כל פעם שאני רוצה להכנס לישרא בכדי לעדכן אני מוצאת עצמי קוראת בכמה בלוגים אחרים ומאבדת את הרצון והמחשבה, אז הנה, הפעם אמרתי לעצמי לא-ישר לעריכה!
ברקע: KEEP HOLDIND ON
***
אני חושבת על זה הרבה בזמן האחרון..
אומרים שלכל התחלה תמיד יש סוף, ככה זה החיים-נכון.
אבל בעולם יש כ"כ הרבה דברים שיותר מאכזבים אותי מהסוף עצמו.
סוף של חברות, סוף של קשרים, סוף של אהבה, סוף של תקווה..אני חושבת לא פעם הרי אנחנו חייים רק פעם אחת, אנחנו יודעים שהסוף עצמו זה בעצם סוף החים, ואף אחד יודע שאי אפשר לברוח מזה, אז למה במהלך הדרך צריך לאבד כ"כ הרבה דברים שיקרים לנו בכדי להבין עד כמה משמעותם היתה גדולה וחשובה בעינייך, בחייך.
בכל פעם שמנסים להשיב משהו, להחזיר להתחלה, צריך לאסוף בשביל זה כ"כ הרבה כוח, כ"כ הרבה ביטחון,
ולהפנים שלא חשוב מה יקרה העיקר שניסית.
אבל יודעים מה, אני לא מסקימה עם זה..כולם אומרים לי "תנסי, מה תפסידי..אז מקסימום.." כן, אבל המקסימום הזה אומנם נראה מהצד כ"כ פטתי, אבל בתוך כל דבר טכני, חומרי מסתתר כ"כ הרבה דברים שחשובים לך, שאומרים בשבילך משהו, שיכולים לפגוע בך ספציפית, כי זה דברים שרק אתה תבין, דברים שמידת האכזבה שלהם אומנם נראת לאחרים סבירה, אבל לך היא גורמת כ"כ הרבה פחד רק בגלל שאתה באמת מבין שהיה לך סיכוי למשהו לבעיניך היה כ"כ משמעותי, ואתה מפחד להתאכזב, מפחד כ"כ שאתה מעדיף להתעתף, להסגר בתוך עתמך ולומר לעצך שהיה לך סיכוי, מאשר להפתח ולעמוד מול מצב שבו תבין שהיה לך סיכוי אבל אתה לא יוצלח מספיק כדי לממש אותו.
סליחה שקני קצת לא ברורה, פשוט הרבה דברים עולים לי לראש כרגע, אני מרגישה שיש איזה כמה אבנים שאני אמור להפתר מהם, אחת כבדה יותר מהשניה, אבל אני לא אתן להם לגרור אותי לתחתית, אני אחייך, דווקא. כי בעצם כלום לא קרה.
ולסיכום משהו ..קצר אבל קולע..מקווה שתבינו.
פרחים אדומים
היא אוהבת פרחים אדומים, ריחות של אביב, אוהבת להביט בכוכבים, אוהבת לטייל בחוץ כשהכל חשוך סביב.
היא אוהבת את הקיץ, אוהבת לשמוע את הגלים הסוחפים של הים, נשברים בחולות ברעש, כשמסביב הכל דממה.
היא אוהבת לדבר על כלום, או לחפש בתוך כלום שיחות עמוקות, להקשיב לאחרים, לתת עצות.היא אוהבת לנגן על פסנתר, אוהבת לשיר ולרקוד.
אבל להם זה לא מספיק.
בשבילם זה לא הכל.
הם אומרים שהיא תמיד קרה, שיש לה לב קר שגורם רק לסבול.
לפעמים הם אומרים שבכלל אין לה לב, שהיא לא יודעת לאהוב, ולא אכפת לה מכאב.
אחת בלי רגשות, בלי שום חיבה, אחת שבחיים לא תגלה מה זה אומר לה אהבה.
אבל איך אפשר לומר שהיא לא יודעת לאהוב?
היא אוהבת את הקיץ, פרחים אדומים, חושך, שמיים, כוכבים רחוקים,
את רעש הים כשגלים נשברים, את צלילי הפסתר שיוצאים משם, מהלב, לדבר, לעזור, לאדם שכואב.
אבל להם זה לא מספיק...
כי אולי להם זה חסר, אנשים מחפשים, בודדים, מכאב.
ואולי יום אחד היא תדע לאהוב, כמו שהם אז רצו, זה יבוא בקרוב.
אבל בינתים, בזמן שהם שבורים, מחפשים, מספיק לה,היא אוהבת שמים ופרחים אדומים.
דיי ישן אבל משום מה התקשר לי לכאן..
אני רוצה שתדע/אני?
אתה קושר לתוכי מילים עדינות,
שפתיך לא יודעות יותר את כאבך,
הפה שלך שובר את הגבולות,
אתה חושב שרק מזה אני אהיה שלך.
אני שמעתי את קולך אי שם בודד,
הוא מנסה לגרום לי להרגיש שגם אני לבד,
אני שומעת את קולך לוחש,
שכל מה שהיה לך עוד אז אבד.
אתה קושר אותי איתך לתוך תחתית של חול,
לים שכו עמוק, שרק אני אפול.
אתה שובר אותי איתך, סוחף בין הגלים,
אני נשברת בתוכם, הכל בגלל מילים.
אני רוצה שרק תדע שלא כואב לי כשאני לבד,
אני רוצה שרק תדע שזה לא סתם שאני כאן בצד,
אני רוצה שרק תבין שזה עושה לי טוב,
אני למדתי לשחות ואותך כבר לא אציל, אתה כולך רטוב.
אתה רוצה לשבור אותי כי רק לך כואב,
אתה רוצה לשמור אותי כי הוא עדין לא אוזב,
אתה רוצה אותי איתך ולא אומר דבר,
פשוט מרחיק אותי מכאן, אך אני פה עכשיו!
אני רוצה שרק תדע שאני כן שלמה,
שכשאני נרדמת בלילות, אני כלל לא בוכה,
אני רוצה שרק תדע שטוב לי, אף שלך כואב,
ומצטארת אם אותך זה שוב כו מאכזב.
אני רוצה שרק תדע את כל מה שאמת,
לא תשכנע את ליבי איתך להתמוטת.
ד"א -למי יש יומולדת ב12 לחודש?? למי??-לי!! אני הולכת להיות ילדה גדולה=)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
