עצבים עצבים עצבים!!
אוף .
אני רגילה שבמצבים כאלה אני פשוט מתחבאת מתחת לשמיכות,נרדמת בתוך הבעיות של עצמי, מחכה שהכל יעבור ליד ולא יגע בי,
עד שיסתדר לבד ואהיה בטוחה לצאת, פשוט נעלמת בתוך החלומות של עצמי, אלה שרחוקים מהמציאות.
אבל אני לא מסוגלת ככה יותר.
השמש המזדיינת הזאת מסנוורת, לא אוהבת שמש של קיץ! אוהבת את הלילות של הקיץ, לצאת בלילה לבחוץ, איפה שהכל כבר רדום ורגוע,איפה שאין אף אחד.אני אוהבת שמים שחורים, למרות שאני לא רואה שום פאקינג כוכבים, אבל נקודות לבנות גם הולך..(עיוורת)
עכשיו בא לי לסגור את כל התריסים בבית ולהכנס מתחת למים קרים, להדליק איזה מוזיקה טובה ולחשוב עם עצמי...
אבל אין לי זמן לכל זה, אין ..
בתאכלאס הפסקתי לאהוב קיץ..
אני אוהבת חופש, שונאת מסגרות.
משו מציק לי, לא יכולה לרשום מה, לא יכולה להסביר בדיוק מה מפריע, אני מפחדת להרכיב את הפאזל ולראות שהתמונה הרבה יותר רצינית ממה שהיא נראת ככה, בחלקים.
ובינתים כשכל החלקים עוד בקופסא,סגורים, הכל עוד נראה מעט רגוע.
אבל לא שלם..
אני מפחדת להפנים את הבעיות, יודעת אותם, אבל אם אפנים אצטרח להתמודד מולם,הרבה יותר קל פשוט להתעלם, לזרום..וכן, אל תגידו לי שזה לא טוב ולא נכון, אני בעצמי יודעת.
עוד לפני יומיים לא יכולתי למחוק לעצמי את החיוך מהפנים, כ"כ טוב היה, למרות שלא הייתה סיבה מיוחדת..
הגישה האופטימית שלי, סעמק איתה, היה טוב.
ועכשיו אני מרגישה שמשהו יושב לי שם, בפנים. מחזיק אותי ככה קצר שאני מפחדת להקרע.
אבל אני לא מסוגלת להיות עצובה, אני עצבנית. עצבנית עצבנית עצבנית.
כ"כ בא לי לצרוח, לא לברוח, פשוט ללכת בדרך שלי, ולא לשתוק, אף פעם יותר, לא לשתוק, לצעוק הכל..
בא לי לראות שלמה שאני רוצה יש כוח, שלכוח הזה אין גבולות,בא לי לדעת שאם אני רוצה, אני מסוגלת להכל.
אבל אני מרגישה שאני עושה משהו שאני לא רוצה, משהו שאני חייבת, אלה כי אני צריכה, כולם צריכים, חייבים, ונשבר לי מזה! אני מרגישה שכל החיים שלי אני עושה את מה שאני חייבת, צריכה, פשוט מחולשה, מחוסר בררה, מהתמודדות, בגלל שככה זה, החיים.
וכ"כ בא לי לזרוק את כל זה לאלך אלעזל! לשים זין על מה שאומרים אחרים, על מה שהם חושבים, עושים, נמאס!
בא לי פשוט לשבת לבד, בלי אף אחד, פשוט לשבת בחושך, ולהרגע, לשבת בים בחושך, להקשיב לשקט, לראות את הגלים מתקרים אליי או לשכב על הדשא מתחת לצל של איזה עץ ש..לא בא לי יותר להתקונן לעתיד, בא לי לחיות אותו, לא בא לי לחשוב עליו, בא לי להיות בו,לא בא לי חכות לעתיד, בא לי להגיע אליו, לא בא לי לשעוף לחיים גדולים, בא לי לחיות אותם! לחיות אותם, ולא לשבת בין 4 קירות ולספור כמה בננות יש ליוסי אחרי שדני אכל שלוש, או מה הפרמטר של X, או איזה תהליך עוברים החרקים בסביבת מחיה שלהם! הרי חרקים לא עושים עלינו מחקרים, אז למה לאזעזל החיים שלי תלויים בעבודה על שתי נמלים שכל מה שהםן עושות זה אוכלות ומזדיינות?! סעמק, למה אין עליהם את הזכות לפרטיות!? למה אני צריכה לראות איזה נמלה מזדווגת יותר ואיזה אוכלת פחות, בשביל לקבל פאקינג בגרות בביולוגיה. סעמק!! הרי הנמלים לא רצות אחרינו כדי לצלם איך אנחנו חיים בבית שלנו, לבדוק מה אנחנו אוכלים ועם מי מזדיינים, כדי שיצליחו בעתיד!! אוף , עצבים!!! העתיד שלי תלוי בנמלה! יענו אם היא לא תאכל ותזדיין ולא תתרבה אז הלכה כל העבודה באקולוגיה?!וואי קלטו קטע, אם נמלה רואה את עצמה בספר זאולוגיה, זה אומר שהיא מפורסמת בקן ?? אוף!!
או שיותר טוב, לעקוב אחרי סלע במשך שנה..מה פאקינג נראה לכם?! שאחרי שנה הוא יקח ת'רגלים שלו ויברח, יתחיל לשנות צבעים לכחול ואדום!? יוליד ילדים או יתחיל לדבר?!
נסחפתי.
אוף, אולי אני מתומטמת, אבל אני מחכה למשהו אחר מהחיים שלי, משהו אחר...
כמה עוד אפשר לחכות,שנהכ? שנתיים!? למשרד החינוך ולצבא הגנה לישראל יש יותר תוכניות לחיים שלך מאשר לך.
כי חצי מהחיים שלך הלכו עליהם, בתאכס, קחו למשל ת'יסודי-פאקינג בזבוז זמן! כל מה שעשינו שם זה לצבוע מספרים בטושים.
באוקראינה בכיתה א' סיימנו חצי מלוח הכפל, ופה עד כיתה ו' לא מצליחים.
נו אז יופי, תודה לכם, סעמק!
אם אבא שלי היה מליאן, מהחיטולים היתי מיועדת לשבת במישרד, אבל הוא לא, ועכשיו אני צריכה לקרוע תתחת כדי לא לשלב את העתיד שלי עם מטאטה. בעצם עם השם הארוטי שלי יכולים לעשות לי גם פרוטקציות ב"סופר ספיר",אבל אני מקוה שלא אזדקק לכבוד שכזה.
אתמול ישבנו עם נופר בפאב, והיה שם ברמן חתיך,הכין לנו במיוחד איזה משו טעים טילים בטעם מנגו..
ובליקשר לזה, אבא שלי תפסה אותי אתמול שוב על זה שעישנתי, התחילה לספר לי על הגנטיקה המשפחתית שלנו על זה שמחלות רעות תמיד עוברות הלאה, על זה שיכול להיות לי סרטן ריאות כמו ל**, ועוד מחלה ששכחתי את שמה שאני יכולה לרשת מ**, ככה שהגנטיקה שלי תמיד יודעת איך לדפוק אותי מכל כיוון, והיא לא רוצה שאני אמות בגיל של **, ככה זה הרקע המשפחתי האשיר שלי.
עכשיו אתם מבינים למה אני כזאת חולה.
עוד משהו ששמתי לב אליו זה שהיו לי משו כמו חמישים כניסות ביום, בתקופה שבא הבלוג עשק בעיקר בהברזות ובבוחלקות למינהן,ככה שאם זה מושך לכם תתחת, אז אם זה מושך את הקהל, ואם הקהל דורש אז הנה:"וודקה, סיגריות, נרגילה, ** עשתה את ** בשרותים, ו** היה עם ** בשיחים, **שרמוטה!"-מקווה שזה עשה לכם את היום.
להית
נ.ב. אני היחידה בעולם הזה שרוצה שקט?!
P.S.
אם תתקשר שוב, אני אשלך אותך לתח, תזהר!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
