לא שמתי לב אפילו שזה עבר.
זה כל כך מוזר שבמשך שנתיים הבלוג הזה קיים, ועדיין לא נמאס לי ממנו.
בכלל כל החצי שנה הזאת עברה לי מהר. מאוד.
אולי זה היה בגלל השביתה, אבל אני חושבת שגם בגלל השביתה החצי שנה הבאה תהיה ארוכה מאוד.
ועוד מעט בכלל מתחילה שנה חדשה..
עוד חמישה ימים.
תכלס זה לא כל כך מיוחד, כלומר, המספרים כולה מתחלפים, אבל שום דבר לא משתנה.
זה די עצוב...
זה כמו יום הולדת.
כולם עושים מזה סיפור כזה גדול, אבל...המספרים התחלפו, שום דבר לא השתנה.
טוב, נו, אני מניחה שהמציאו את הדברים האלו בשביל הכיף.
כי זה כיף שיש לך יום הולדת, וזה כיף ששנה חדשה מתחילה.
אבל כשיש לך בלוג שגם ככה אף אחד לא קורא במשך שנתיים, זה כבר לא כל כך שמח..
זה די עצוב, לא?
כלומר, הבלוג הזה קיים כבר שנתיים ואני עדיין לא מסוגלת להבין שהוא לא מעניין אף אחד.
הו וול, מה אכפת לי?
אז בנימה אופטימית זו, אסיים את הפוסט בכך שאגיד,
פאקינג שנתיים! וכמה נחמד זה שיש עכשיו לכולם פרו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
