http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783השתיקה חזקה ממני, ואני נכנעת לה. heCopyright 2026 no כינוי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8885977<div align="right" dir="rtl">.someday i will show the world who i am .what i'm worth .what i can do ...what i know,what i want .someday i will do whatever i want to do, and not what people want or expect me to do .i'll sing, i'll dance, i'll shout, and i won't care .i'll love, i'll hate, i'll write about anything and about nothing .i know i can do it if i want to, i just need a chance to prove myself .there are so many things i've always wanted to do and never had the time, the power or the courage .and now it's not the time, because i'm too scared, about everything ?what if i'm not good enough? not worthy enough .so many chances that i missed, that passed me by and i didn't take .it's all too complicated. i'm too complicated .i can't do this .i want to do those things, but i can't .i wish i could cry whenever i'd like to .no judgement, no feelings, doesn't matter if happy or sad, just me and my tears .and the fact that i'm crying doesn't mean anything. it shouldn't mean anything .it's just a way</div>Wed, 26 Mar 2008 19:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8885977http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=8885977http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8578270<div align="right" dir="rtl">כשהייתי בת עשר, כולם החמיאו לי על איך שאני כותבת. אמרו לי שאני כותבת מאוד יפה יחסית לגילי. טוב, אני כבר לא בת 10. ולילדה בת 14, הכתיבה שלי לא כל כך טובה יחסית לגילי. היא אפילו טיפה ילדותית, מאולצת. אני לא רוצה לכתוב רק כי אני צריכה. אני רוצה לכתוב כי אני רוצה לכתוב. ובזמן האחרון, יוצא שאני רוצה לכתוב הרבה, אבל במקום לכתוב את הכל, אני משאירה את זה בראש שלי, ונותנת לזה להתנדף עם שאר המחשבות שלי. מעניין מה קרה לי עם השנים.. כשהייתי בכיתה ד', סבלתי כל כך, שהיה בי מספיק סבל כדי לכתוב, ולכתוב דברים אמיתיים, מהלב. עכשיו, כשעברו ארבע שנים, מצד אחד אני סובלת הרבה יותר ומצד שני אני סובלת הרבה פחות, ואני כבר לא כותבת. וזה לא שאין לי על מה לכתוב. יש לי הרבה מה לכתוב. אבל...זה נראה לי חסר טעם. כי אני לא מסוגלת לכתוב דברים כמו שאני באמת רוצה לכתוב אותם. אני פשוט כותבת, ואז הכל יוצא לי הפוך ומסובך, ולא כמו שרציתי שזה יצא. אני רוצה לכתוב דברים שירגשו, שיספרו, ולא דברים שיצחיקו. אני לא רוצה להיות מחויבת להצחיק אנשים, או להיראות טיפשה, רק בגלל שזה מה שכולם עושים. אני לא רוצה להסתיר את</div>Tue, 05 Feb 2008 23:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8578270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=8578270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8370178<div align="right" dir="rtl"> משהו שמח שקרה לי בשנה שעברה: מצאתי חברים משהושאכזב אותיבשנה שעברה: מצאתי חברים שמעצבנים אותי משהו שנורא הכעיס אותי בשנה שעברה: חברים שלי משהו שאני מתגאה בו שעשיתי בשנה שעברה: הממ...התקדמתי בלימודים (?)משהו שאני מתחרט עליו שעשיתי בשנה שעברה: ... משהו חדש שהתחלתי בשנה שעברה: להיות טובה בלימודים, לנגן :] אנשים חדשים שהכרתי בשנה שעברה: הרבה.. אנשים שמאוד עזרו לי בשנה שעברה: הם, וגם את, אכן אכן במיוחד עם השיחות שלנו על שמש ו...וואי שכחתי איך קראנו לו! אנשים שאני עזרתי להם בשנה שעברה: ...? כמה פעמים בכיתי בשנה שעברה?דווקא לא הרבה. רציתי יותר מאשר שבאמת עשיתי.כמה פעמים רבתי בשנה שעברה? יותר מדי כמה פעמים אמרתי סליחה בשנה שעברה? הרבה כמה פעמים סלחתי בשנה שעברה? הממ..גם הרבה כמה פעמים אמרתי תודה בשנה שעברה? הרבה כמה פעמים אמרו לי תודה בשנה שעברה? גם הרבה (?) כמה פעמים אמרתי למישהו שאני אוהב אותו בשנה שעברה? הרבה :] כמה פעמים מישהו אמר לי שהוא אוהב אותי בשנה שעברה? לא הרבה... :[ אם הייתה לי אפשרות לחזור אחורה בזמן ולשנות משהו לאן הייתי חוזר? ליום שבו היינו בים...רק חמישתנו, וכלל</div>Sun, 06 Jan 2008 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8370178http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=8370178http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8274865<div align="right" dir="rtl">לא שמתי לב אפילו שזה עבר. זה כל כך מוזר שבמשך שנתיים הבלוג הזה קיים, ועדיין לא נמאס לי ממנו. בכלל כל החצי שנה הזאת עברה לי מהר. מאוד. אולי זה היה בגלל השביתה, אבל אני חושבת שגם בגלל השביתה החצי שנה הבאה תהיה ארוכה מאוד. ועוד מעט בכלל מתחילה שנה חדשה.. עוד חמישה ימים. תכלס זה לא כל כך מיוחד, כלומר, המספרים כולה מתחלפים, אבל שום דבר לא משתנה. זה די עצוב... זה כמו יום הולדת. כולם עושים מזה סיפור כזה גדול, אבל...המספרים התחלפו, שום דבר לא השתנה. טוב, נו, אני מניחה שהמציאו את הדברים האלו בשביל הכיף. כי זה כיף שיש לך יום הולדת, וזה כיף ששנה חדשה מתחילה. אבל כשיש לך בלוג שגם ככה אף אחד לא קורא במשך שנתיים, זה כבר לא כל כך שמח.. זה די עצוב, לא? כלומר, הבלוג הזה קיים כבר שנתיים ואני עדיין לא מסוגלת להבין שהוא לא מעניין אף אחד. הו וול, מה אכפת לי? אז בנימה אופטימית זו, אסיים את הפוסט בכך שאגיד, פאקינג שנתיים! וכמה נחמד זה שיש עכשיו לכולם פרו?</div>Tue, 25 Dec 2007 19:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8274865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=8274865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8116222<div align="right" dir="rtl">.I'm calling for every kid to seize the air .Steal it, it belongs to you .Speak out, they can't stop you .Find your voice and use it .Keep this thing going. .Pick a name, go on the air .It's your life, take charge of it .Do it, try it, try anything .Spill your guts out, say shit and fuck a million times if you want to, but you decide .Fill the air, steal it. .KEEP THE AIR ALIVE .PUMP UP THE VOLUME</div>Thu, 06 Dec 2007 09:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=8116222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=8116222http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=7662515<div align="right" dir="rtl">Well, I must say that that is not true. Yesterday I cried. I cried so much, that I couldn't cry anymore. And I wanted to cry. I wanted to cry so badly, and I couldn't, because I had nothing to cry about! And I have a lot of things in my life that make me wanna cry, but from some reason, no matter how hardI was thinking about them yesterday, I just couldn't cry about them! I mean, how fucked up am I?? there are so many things in my life that make me wanna cry... for example, my friends. sometimes I wonder why am I still their friend. I love them so much, but sometimes I just want to kill them. They always have to get down on me, and to make fun of me, and they just don't get that it hurts. It fucking hurts. My friends are like some drug to me. I'm addicted to them. Without them I have nothing. They are the only friends I have. But, when I'm with them, I just feel like they don't really want me. Like they are my friends just because they can make fun of me. Every time I'</div>Sat, 13 Oct 2007 20:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=7662515http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=7662515http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=7189444<div align="right" dir="rtl">לא אכפת לי מה. העיקר לכתוב. לכתובלכתובלכתובלכתובלכתובלכתובלכתוב. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה לכתוב. וזה כל כך עצוב, כי אני אוהבת לכתוב. אני חייבת לכתוב. אני לא יודעת מה אני אעשה כשאני אפסיק לכתוב. זאת הסיבה היחידה שהבלוג הזה עדיין קיים. אני לא סוגרת אותו כי אני לא רוצה להפסיק לכתוב. אני חייבת להמשיך. אני חייבת להמשיך לא כי אני טובה בזה, כי אני רוצה את זה. כי בלי זה, אני אשתגע. אין לי על מה לכתוב. העיקר לכתוב. מצידי גם לכתוב שטויות כמו השטויות שאני כותבת עכשיו, אבל העיקר לכתוב. לא אכפת לי במה זה כרוך. למען האמת, אני בכלל לא טובה בזה. פעם הייתי, או לפחות חשבתי שהייתי. הייתי כותבת שירים. חלקם היו די מטומטמים, אבל היו כמה נחמדים מאוד, ומאוד אהבתי אותם. אבל אז, משום מה, הפסקתי לכתוב. כנראה שנעלמה לי המוזה. המוזה שלי הייתה הסבל שלי. כשסבלתי הכי בעולם, יצאו לי השירים הכי טובים. אם זה היה בגלל אהבה נכזבת, או חברים בני זונות, או סתם הרגשתי שאני בודדה, כתבתי. ולא הפסקתי. ושוב כתבתי. והמשכתי. ולא עצרתי. עד שכל הסבל היה עובר ממני אל הדף. זו הייתה מין הרגשה כזו של הקלה, כאילו</div>Sat, 11 Aug 2007 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=7189444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=7189444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=7139716<div align="right" dir="rtl">הולך ונהיה לי יותר ויותר קשה לכתוב פוסטים. כבר אין לי על מה לכתוב. אבל כשחושבים על זה, גם ככה אין מי שיקשיב. אני נורא רוצה לבכות. לא אכפת לי ממה, אבל שלא יהיה בכי של שניה, שיהיה בכי ארוך, כזה שממש שומעים אותך, שכל הבית ישמע, אבל שלאף אחד לא יהיה אכפת. אני רוצה לבכות לבד, לעצמי, רק כי אני צריכה. בלי סיבה, כי אני פשוט צריכה לשחרר. הרבה זמן לא שיחררתי. אני עכשיו שומעת שיר. אבל זה לא ממש שיר. זה רק המנגינה של השיר. זה מין קריוקי. בדרך כלל, אני מעבירה את הקריוקי, כי אין לי כוח לשמוע רק את המנגינה, אני רוצה לשמוע גם את המילים. אבל עכשיו, נראה לי שאני אשמע אותה שוב. כי המנגינה עושה את הכל. לא צריך מילים. אני חושבת שהמילים מעניקות משמעות לשיר, אבל המנגינה מעניקה לו חיים. בלי מנגינה, השיר לא יכול להתקיים. זה יהיה כמו ראפ. אני שונאת ראפ. ראפ זה חסר משמעות. אני לא מצליחה לסיים ספר. כבר יום שלם אני על אותו ספר, ואני פשוט לא מצליחה לסיים אותו. ואני חייבת לסיים אותו, כי אחריו יש לי עוד איזה 10 ספרים לקרוא. ואם אני רוצה לקרוא את כולם, אני צריכה לסיים אותו היום. אני יודעת שאני אסיים</div>Sun, 05 Aug 2007 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=7139716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=7139716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=7062474<div align="right" dir="rtl">אני עכשיו מבינה, שיש לי חברים מדהימים. תמיד כשאני איתם, הם גורמים לי לצחוק ולחיך ולהתנהג איך שבא לי, בלי לשים לב לאחרים. זה כאילו שכשאני איתם, אין אף אחד אחר חוץ מאיתנו. וכשאני איתם, אין דבר שיכול לעצור אותנו מלהתנהג כמו משוגעים. אנחנו יכולים לצחוק על אחרים, אולי אפילו להעליב, אבל באותה מידה אנחנו יכולים גם לצחוק על עצמנו ולהעליב אחד את השני, אבל עדיין, בגבול הטעם הטוב. לפעמים אני יכולה לא לסבול אותם, אבל מיד אחר כך הם עושים משהו שגורם לי כאילו לאהוב אותם מחדש. כשאני איתם, אני מרגישה כאילו אני מלאת חיים. אין חוקים, יש רק אותנו. וכל מי שמפריע בדרך, יושמד. אם זה הילדים המטומטמים מהשכבה שלנו, או אם זה אפילו הערסים המגעילים שיושבים מאחורינו כשאנחנו יושבים לאכול. הם לא עשו לנו כלום, אבל אנחנו פשוט לא יכולים לשבת שם מבלי לרדת עליהם, או לצחוק על חשבונם. גם אם הם האנשים הכי נחמדים בעולם, הם לא יכולים להתחמק מאיתנו. לפעמים זה גם סתם לשבת בכיתה ולדבר, אבל לא שיחה רצינית, אלא שיחה שמלאה בצחוקים ובבדיחות. תמיד כשאני איתם, גם אם אני באה אליהם הכי עצבנית בעולם, כשאני פתאום באה אליהם, הל</div>Fri, 27 Jul 2007 00:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=7062474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=7062474http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=6967411<div align="right" dir="rtl">גדלתי בשנה. עכשיו אני בת 13 ויום. זה מאוד מוזר, בהתחשב בעובדה שלא באמת גדלתי בשנה, גדלתי ביום, פשוט הספרות התחלפו. זה לא שפתאום אני מרגישה יותר בוגרת, או יותר חכמה, או יותר גדולה. אני אני, רק שמספר הגיל שלי השתנה. אבל היי! מה אכפת לי? קיבלתי מתנות מגניבות ^^ הגעתי למסקנה מאוד מצערת, והיא שאני אוהבת צופים. פעם לא יכולתי לחשוב על זה שאני אשאר בצופים עוד שנה אחת. נשארתי השנה בצופים רק בגלל המדריכות. אבל במחנה קיץ...לא יודעת, זה כאילו שהכל השתנה. כל המדריכות שלי יודעות שלא רציתי להישאר בצופים, וכשנפרדתי מהן וחיבקתי אותן, כל אחת לחשה לי באוזן שאני אהיה המדריכה הכי טובה בצופים ושאסור לי לפרוש. אולי באמת אסור לי? הפרידה אתמול הייתה קשה. וזה היה עוד יותר קשה, כי זה היה ביום של היומולדת שלי. זה היה מאוד מוזר, זאת היתה היומולדת הכי שמחה שהייתה לי, והכי עצובה שהייתה לי. זה הגיוני? החברים המדהימים שלי עשו לי מין מסיבה לילית כזאת ב12 בלילה, והיה מאוד כיף, ואז בבוקר...לא יודעת, פשוט שמחתי שאנשים זכרו את היומולדת שלי, לא כמו שנה שעברה.. אבל אתמול נפרדתי מהמדריכות שלי. המדריכות הכי מדהימו</div>Sat, 14 Jul 2007 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (no כינוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=185783&blogcode=6967411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=185783&blog=6967411