החיים. ושאר ירקות

אני שונאת את זה שבזמן האחרון אני מכירה אנשים מדהימים ומעמיקה קשרים עם אנשים.. ועוד מעט אני אצטרך להיפרד מהם. כי הזמן עובר כל כך מהר, אני לא מאמינה שעברה שנה. זהו נגמר. אין יותר שנה - גם בלימודים (חוץ מהבגרות מחרתיים - או מחר בעצם..) וגם במוזיקה (אחרי הקונצרט הלא מדהים בהחלט אבל נחמד שהיה היום - או אתמול בעצם..)

[זה מה שאני שונאת בעידכון בלילה. כי בעצם כולם יקראו את זה מחר, ולמטה יופיע התאריך של מחר.. אז אני צריכה לדבר על מחר כאילו זה היום.]

הכרתי בשנה האחרונה אנשים כל כך טובים, שאני כל כך אוהבת. וכנראה שאני לא הולכת לפגוש אותם יותר בקרוב.

גם עם אנשים שהכרתי פתאום נוצרו קשרים.. גם סתם במהלך השנה.. קשרים כאלה שכל כך חבל לי עלייהם לעתיד..

וקשר עם שני אנשים מאד מסויימים.. שאני לא יודעת מה היה קורה אם לא.. אבל בהתחשב בעובדה שזה כבר קרה.. הייתי רוצה שיהיו לי יותר הזדמנויות לדבר איתם ולבנות קשר אמיתי - גם יחד וגם עם כל אחד לבד. כי פשוט התאהבתי באנשים האלה, אבל אני מרגישה כאילו שאני מכירה אותם והם לא באמת מכירים אותי עד הסוף - וזה באמת ככה. וממש חבל לי. כי אני אוהבת אותם ונקשרתי אלייהם בחודשיים האחרונים ברמת געגוע.

אולי אח שלי יבוא לארץ בכל זאת???

לא!סתם כי לא בא לו.

טוב אני עייפה ברמות בינלאומיות.

והיה לי הרבה יותר כיף לפני הקונצרט מאשר אחריו - היה לי כל כך חם.. וכאב ראש נוראי (כמו בדרך כלל אחרי הופעה בהיכל.. בעצם זה לא נכון... פשוט אחרי ההופעות בהיכל יש לי מצברוח מוזר כזה... ואז אני נשארת ערה עד ממש מאוחר למרות שאני ממש עייפה.. ואז כואב לי הראש...)

חפרתי.

ליל"ט לאנשים כמוני.

ובקר טוב לאנשים כמוכם.

מתגעגעת אליך. הכל היה יותר טוב אם היית כאן איתנו. כששאלו את דודה שלי בטלפון (והייתי ליידה) אם הכל בסדר, אם היא צריכה משהו.. היא ענתה שהכל בסדר ושיש איתה המון אנשים והכל.. אבל חסר לה רק דבר אחד.

וזה היה כל כך נורא לשמוע את זה. =\\

ואני כבר רוצה לסיים את הדבר המטופש והלא מובן הזה איתך, אבל אני רוצה שזה יבוא ממך, או משתיינו ביחד. כי אני כבר לא מרגישה אשמה יותר, ככל שאני חושבת על זה יותר זה נראה לי יותר נורמלי. יותר משהו שאפשר לכעוס עליו יום אחד, במקרה שלך יומיים. אבל זה כבר יותר משבוע, ואני שונאת את זה.  כנראה שאני אעשה משהו בעצמי.

וגם בקשר אלייך. מחר אני מתקשרת ואנחנו מדברות ולא אכפת לי. ולירון, זה לא בשבילך, זה בשבילי ובשבילה..!

ככה אני זוכרת אותו

אמא שלי (מצונזרת) אני ודודים שלי

דודה שלי, אני, חברה שלי אח שלי, אמא, אבא ודוד שלי יושב

בבית חולים בתקופה שלפני הניתוח.... הרגשה כללית יחסית טובה....

וככה הם (דודה שלי, בני דודים שלי ואבא שלי) זוכרים אותו

לוויה זה דבר נוראי.

ולראות את כל המשפחה שלי בוכה זה עוד יותר נוראי.

ימים זוועתיים, וגם הלילות לא יותר טובים.

לילה טוב,

ליאתי 3>

עריכה 00:25 - ממש רציתי לתת לך היום חיבוק ולומר לך משהו היום על הציון, כי אחרי כל כך הרבה השקעה, הוא הגיע לך!

אבל כנראה שלא מגיע לי לדבר איתך אפילו.