החיים. ושאר ירקות

כל פעם שהשם הזה מוזכר פתאום אני מרגישה צביטה כזאת בלב. אכזבה, עצב וסתם געגוע.

אתמול חשבתי על זה. כבר יותר משנה.. זה המון זמן.

ונכון, זאת ממש אשמתי.

בהכל.

רק אשמתי.

אבל בכל זאת.. מרגיש לי נורא לשמוע את השם הזה ולדעת שלעולם זה לא יקרה, ולחשוב שהייתי בטוחה שזה יקרה עד לא מזמן.

זה מרגיש נורא... אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד... כי אף אחד לא באמת יבין את זה. כמה שאני מטומטמת ותמימה. למות.

איזה כיף זה להיות אצל פלור.

לא הייתי שם הרבה זמן.. והיה לי כיף! ועם הבנות!! :)

אבל עם הג'וקים לא היה כיף... ואז באתי הבייתה וסיפרתי לאבא על הג'וקים ואמא מצאה ג'וק במטבח. ולא היה לי כיף.

אהבתי אתכם, ואוהב אתכם יותר אם תגיבו

לילה טוב

מחר מבחן במת'... נראה מה יהיה... בהצלחה לכולם!

אה! ואני גם הולכת מחר לפגוש את המורה החדש שלי (כנראה) לכינור! :)

איזה כיף לשמוע דברים כיפיים. או יותר נכון לקרוא.

או לקרוא ולשמוע ביחד.

אתמול אמרו לי כלכך הרבה דברים. ועוד בלילה. אח"כ לא הצלחתי להירדם חחח

אז תודה! באמת באמת!!

לך ולך ולך!!!!

אני אוהבת אתכן המון!!! 3>

היום דיברתי עם איזבלה בטלפון.

ואז בכיתי.

ולא חשבתי שזה יקרה.

:S

 מי שהתכוונתי אליה למעלה יודעת. 3>

הלכתי ללמוד. מתמטאיכסה.

אהבתי אתכם.

תהיו יפים.

ליאתי

לא ברור כל הקטע הזה.

מצד אחד זה...

אבל מצד שני יש גם את זה...

ובכלל, לאף אחד במשפחה לא אכפת ממני, כי אם היה למישהו אכפת היו שואלים גם עליי. חולת צומי שכמותי. זיןן.

המתכונת בהיסטוריה.

אולי כתבתי מעט מדיי, אבל כתבתי את כל מה שידעתי, ולדעתי זה היה מספיק בהרחבה.

פתאום יש הרגשה שאין יותר למה ללמוד.

אבל תופתעו אנשים, עוד שבוע ויומיים מבחן במתמטיקה.

אתמול לא הלכתי לתזמורת כי רציתי לעשות חזרה אחרונה לקראת המתכונת, ואז היא מתקשרת אליי כאילו מינימום רצחתי מישהו, ובשיא העצבים מתחילה לחפור לי על חשיבות התזמורת ועל ארגון הזמן שלי, ושאם הייתי מתכננת לבוא הייתי יכולה לארגן את הזמן טוב יותר. אבל מה, החזרה הזאת הייתה קריטית ממש ובלעדייה לא הייתה לי מתכונת טובה. סתם התעצבנתי עלייה. אררגג

היה אתמול מבחן בנגינה... וקרה לי משהו שלא קרה ש-נ-י-ם. החליקה לי הקשת. לי. מול לובה ואולגה!! אבל המשכתי ויצאתי כמו מלכה והמשכתי וניגנתי אפילו טוב יותר מבכל השיעורים הטובים שהיו לי השנה ביחד. :)

ואז אני מגיעה הבייתה ואיזבלה מתקשרת ומדברת עם אמא ואומרת שניגנתי נפלא, אבל שהיא יוצאת לפנסיה. והיא הייתה שמחה שלא הלכתי לתזמורת כי היא פחדה שלובה תגיד לי ושאני אבכה. חחחחח עוד לפני שאמא שלי סיימה את השיחה התחלתי לקפוץ בכל הבית, אז שאני אבכה? טוב, ברור שזה קצת עצוב... עכשיו לעבור למורה חדש שלא מכיר אותי מכיתה ג'... זה יהיה מוזר... :S

פוסטפוסטפוסט... כבר שכחתי מה זה בלוג.

מה זה לעדכן...

אני לא יודעת מי יקרא את זה אבל אותי זה משעמם...

אוף אני כל כך חופרת. הכל באשמת טל!!.

טל את יודעת שאני אוהבת אותך, נכון?

אז זהו...

שלא. חחח סתם.

היום אני הולכת לראות את הבנות!!!! איזה נס (קפה) זה!!!!!!!!

אני מרגישה שלא ראיתי אותן מאז שנה שעברה... (אולי זה באמת נכון? , נקודה למחשבה)

טוב... משעמם לי ואני עייפה ואין לי מה לכתוב יותר.

אהבתי אתכם.

ליאתי :)