החיים. ושאר ירקות

אז נכון, אני לא נושפת, ואף פעם לא הבנתי למה הסימפונית מנגנת בקונצרט הפתיחה של הפסטיבל אבל עדיין, בכפר סבא (:

וגם אם לא לקחתי חלק פעיל בפסטיבל (חוץ מיום ראשון) הרגשתי חלק.

אם זה ללכת בקניון ולראות את ההתרחשות הגדולה, את הבמה, את יאיר משיח ליד ההיכל עומד לחוץ, אם זה לראות את התזמורת של הקטנים בחוץ יושבים ממש מוזר, אם זה לנגן, אם זה סתם לראות שלט של הפסטיבל ברחוב, אם זה לקבל הזמנה הבייתה, אם זה ללכת לקונצרט סיום עם חולצת פסטיבל ושהשומרת שרואה אותי רוצה להכניס אותי למכובדים (:, אם זה לשבת ולהכיר את מה שאני שומעת, אם זה לראות את החברים הכי טובים שלי במסכים הגדולים ולחייך, אם זה לראות את המורות מהחטיבה והיסודי והשכנים וכולם, ושואלים אותי למה אני לא על הבמה, ואם זה להתלהב כשדלמן עולה לבמה, או כשיש זיקוקים, או לקבל 50 סמסים חינם לחודש יוני ועוד 50 חינם לחודש יולי, או לפגוש את החברים על הבמה ו"מאחורי הקלעים".

נכון, לא ישבתי על במה וניגנתי (רוב הזמן) ובכלל לא זכיתי לכינוי נושפת, אבל נהניתי מהפסטיבל המדהים הזה, לפי דעתי יותר מבכל שנה. 

(אז מה אם גנבו לי את הארנק..)

מחר המתכונת במתמטיקה (בלעע)

אבל יש סופ"ש בוגרתי, עם הבוגרת הכי מדהימה בארץ.

ואז... שגרה.

תישארו יפים,

ליאתי 3>