אני יושבת בכיתה. שקט וכמה שיעולים וקינוחי אף...
וכמה מלמולים פה ושם..
וואלה, אני זוכרת שקראתי על זה משהו אתמול, בפעם היחידה שבאמת הצלחתי ללמוד. אבל.. מה היה שם חוץ מ...?
"תני לי דוגמאות לפלורליזם.."
"מה זה פלורליזם? זה פרח?"
צחוק.
באמת אחד המבחנים היותר מצחיקים. באמת שלא ידעתי כלום..
אבל בכל זאת...
מוות.
אני שונאת את המילה הזאת. היא גורמת לי להרגיש כל כך רע.
שמעתי אותה כל כך הרבה פעמים בשבועיים האחרונים. אף אחד לא יידע. לא בא לי לספר. זה מוזר, לרוב אני לא מצליחה.
כאילו.. בא לי שתדעו, אבל כנראה זה יותר מדיי חשוב ואני יכולה לשמור את זה לעצמי. זה קשה, אבל לא בלתי אפשרי.
אולי זה מה שזה? אני לא יכולה לדעת.. רגע אחד נראה שכן ושנייה אחרכך כל כך לא..
אבל אמא אומרת.. ואמא תמיד צודקת..
היא צדקה בקשר ל...
והיא גם אמרה שיירד גשם ואל תשכחי מטרייה.
ואת האמת קצת בא לי, והעובדה שזה נאמר אתמול רק מוכיחה שזה לא כזה לא הגיוני.
כל כך הרבה לצחוק ולבכות ביחד.
וביום ראשון יש שיעור כינור.
ומתי בדיוק אני אנגן??
ומתי בדיוק אני אלמד לשון?
ומתי בדיוק אני אתארגן סופית לקראת פולין?
ומתי בדיוק אני אחיה?
ומתי בדיוק אני אבנה פעולות לחודש הקרוב? (זה קצת מצחיק שמדצמבר אנחנו אומרים שצריך לשבת לבנות את החודש הקרוב, ואז ממשיכים לומר את זה.. ועכשיו כבר אומרים את זה על מרץ..)
ומתי בדיוק אני אלמד לאנגלית ותנ"ך והרמוניה וספרות יום אחרי יום אחרי יום?
למה אף פעם אין לי זמן לכלום??
וצריך לכתוב ברכה לבר מצווה של טמיר ו.. אין לי סבלנות.. התחלתי ו... לא זורם לי..
בא לי לישון, לאכול, לשתות ולקנות
בא לי ש*** **** ****
יפה וברור (:
תגיבו?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
