אז מה אם אני לא יכולה לבוא היום?
אז מה אם אני לא רוצה באמת?
אז מה אם אני לא יכולה לעשות כל כך הרבה דברים?
אז מה אם אני צריכה ללמוד ואין לי זמן?
אז מה אם אני אפילו לא יודעת את החומר?
אז מה אם אתם (ובמיוחד את) כל הזמן חופרים לי בשכל על כל מה שצריך לעשות ובעצמכם כמעט לא עושים כלום?
אז מה אם תמיד אני מוותרת על דברים ועושה סדר עדיפויות שתמיד כולם אומרים לי שהוא הנכון אבל בסוף אני מגלה שטעיתי?
אז מה אם ויתרתי על דברים חשובים?
אז מה אם בסוף אף אחד לא בא וסתם ויתרתי?
אז מה אם לא באמת למדתי להיסטוריה היום?
אז מה אם כשסידרתי את החדר היום סתם דחפתי את כל הבגדים לארון ומחר כשאמא תפתח הכל יפול עלייה?
אז מה אם אני רוצה קצת שקט?
אז מה אם אני ממש לא מרגישה טוב אבל יש לי הרגשה שמחר יכריחו אותי ללכת לבי"ס?
אז מה אם אין לי באמת על מה לדבר עם הילדה הזאת?
אז מה אם דיברתי בטלפון עשרים דקות כשהם היו פה?
אז מה אם בכלל לא עמדתי הבהטחות שלי? (בעיקר כלפי עצמי)
אז מה אם יהיה לנו ראש ממשלה ימני? (שקר. זה קצת כן איכפת לי.)
אז מה אם בא לי לישון?
אז מה אם אני באמת לא מרגישה טוב והם לא מבינים את זה?
אז מה אם הם לא בבית עכשיו?
אז מה אם זה גם הבית שלי?
אז מה אם בא לי לשבת היום ורק לראות טלויזיה?
אז מה? מה אכפת לכם? זה החיים שלי. אני אנהל אותם איך שנוח לי, איך שבא לי ואיך שאני אקבע.
טוב.. זה לא באמת יהיה ככה, אבל תנו לי להמשיך לחלום. לפחות לנהל לעצמי את היומן!
משהו קטן וטוב: אממ... אמממ... אממ... אמממ... נו... זה... אהה.. ממ... ההה... לא יודעת... מממ... אחרי שהייתי (כמעט) בטוחה שהיומן והמחברת שלי אבדו הם נמצאו בקן ואנשים אהובים הביאו לי אותו :)
טוב, ליל מנוחה וחלום
כבר מאוחר ומחר נקום ונראה
איך שמגיע היום בסוף כל לילה
(או - אם אני אהיה איכשהו בריאה..)
לילה טוווב. 3> ליאתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
