אני אחת של שמיים כחולים ושמש, ועצבים בשחור-לבן.

וגם של שקרים וכנות. והפכים וניגודים וסתירות וחוסר טאקט.

אני אחת של דברים קטנים וטיפשיים, ונגיעות וליטופים וחיוכים אדומים.

וטיולים מרובי משתתפים בשטחים פתוחים עם צעקות שמגיעות עד לעננים, ושל ים שקט עם גלים כחולים שנושקים לחול מחוייך.

ושל מילים.

אני אחת של טעויות והזדמנויות וסליחות ובכי, חלומות לא ממומשים, כאלה שנוסעים על גבי הרוח ומעיפים מסביב עלים יבשים.

אני אחת של צעיפים וכובעים וחגורות ופארקים עם דשא ירוק.

והרבה חיבוקים.

אני אחת של  אוזניות באוטובוס, ובעצם בכל הזדמנות.

אני אחת שלא מוותרת, לפעמים. ונלחמת, נשברת, בוכה, נופלת ואיכשהו עוד ממשיכה להתקיים. ולחייך, כל הזמן.

אני אחת של זיכרונות ועבר וחרטות.

ואתגרים.

אני אחת של מכתבים ארוכים בכתב צפוף ומיואש ודמעות על נייר לבן וחיוכים בלתי נראים באותיות עגולות.

והרצון לדעת דברים חדשים.

ואנשים.

אני אחת של מים, וחיות ומוזרויות.

ושנאה שלא נגמרת, ואהבה מעיקה. לפעמים.  והרצון התמידי לרצות אחרים.

אני אחת של געגועים שלא נגמרים שצובעים את הקירות בצבעים לא מוכרים של מתיקות-מרירות מוכרת מדי.

ומבטים.

אני אחת שרודפת אחרי בדיוק כל מה שלעולם לא יהיה לה.

ושל פלרטוטים תמימים ומתוחכמים, ורמזים שמעלים חיוכים.

וסמסים בשלוש בלילה.

ואהבה, שנעלמת עם הרוח כהרף עין.

אני אחת שמשתעממת מהר.

(כתבתי את זה לפני כמה ימים, אחרי שיחה עם נעמה.)