Like a Careless Whisper

Land Of Confusion

I must have dreamed a thousand dreams
Been haunted by a million screams
But I can hear the marching feet
They're moving into the street

Now, did you read the news today?
They say the danger has gone away
But I can see the fire's still alight
They're burning into the night

There's too many men, too many people
Making too many problems
And there's not much love to go around
Can't you see this is a land of confusion?

This is the world we live in
And these are the hands we're given
Use them and let's start trying
To make it a place worth living in

Oh, superman, where are you now?
When everything's gone wrong somehow?
The men of steel, these men of power
Are losing control by the hour

This is the time, this is the place
So we look for the future
But there's not much love to go around
Tell me why this is a land of confusion

This is the world we live in
And these are the hands we're given
Use them and let's start trying
To make it a place worth living in

I remember long ago
When the sun was shining
And all the stars were bright all through the night
In the wake of this madness, as I held you tight
So long ago

I won't be coming home tonight
My generation will put it right
We're not just making promises
That we know we'll never keep

There's too many men, too many people
Making too many problems
And there's not much love to go round
Can't you see this is a land of confusion?

Now, this is the world we live in
And these are the hands we're given
Use them and let's start trying
To make it a place worth fighting for

This is the world we live in
And these are the names we're given
Stand up and let's start showing
Just where our lives are going to

וואו נראה לי זאת התקופה הכי ארוכה שלא נכנסתי לבלוג הזה. למען האמת התגעגעתי

אז......חזרנו.

החזרה לבית ספר ממש לא עשתה לי טוב.

היה לי את החופש הכי כיף בעולם, אני מניחה שניצלתי אותו כמו שלא ניצלתי אף חופש אחר בחיי.

היה לי פשוט כיף! הייתי מוכנה להמשיך ככה לנצח

אבל...

לכל דבר טוב יש סוף.

הייתי מוכנה נפשית לקבל פצצה לפנים בי''א אבל לא ככה.

כבר בשבוע הראשון השתדלו נורא להוציא לי את החשק ללמוד. לא התגעגעתי ללחץ הזה, כל יום לחזור הבייתה כל כך מאוחר והופ, אין לי שנייה לנשום. במקביל ללימודים היו לי כל כך הרבה תוכניות לעשות ונראה לי שזה לא הולך לקרות.

אני אשתדל, באמת שאשתדל לעשות את מיטב יכולתי כדי שכל מה שאני רוצה יקרה, ובדרך הכי טובה שיש.

והנה פה אנחנו כבר נכנסים למסלול אחר של החיים. איזו תקופה שאתה כבר לא קטן , לא גדול, משהו באמצע.סוג של תקופת מעבר שממש מכניסה אותי לבילבול. המחשבה של "מה יהיה" נורא מטרידה אותי. חשוב לי כל כך להצליח. אני לא רוצה לצאת עוד אדם טיפוסי שיעשה משהו נורא רגיל בחייו.

לי...בא לשנות. לעשות משהו לא רגיל, משהו שיאתגר אותי כל פעם מחדש. ובשביל זה אני מודעת לעובדה שאני צריכה להשקיע והרבה.

וכאן שוב אני נכנסת לבלבול, האם זה שווה את המאמץ? הרי שום דבר לא מובטח לי בעולם הזה.

אולי כדאי להעביר את התקופה הזאת, התקופה הכי יפה שלנו, בבילויים ובכיף נטו. לא לקרוע את עצמי יותר מדיי?

אני לא מתכוונת להתחיל את השנה בפסימיות אז אני פשוט אכנס לזה בראש שלם ואגיד-אני הולכת להצליח!

מאחלת לכולם שנה טובה, קלה ומהנה עד כמה שאפשר (:

ואותך-אני כל כך אוהבת. תודה שגרמת לחופש הזה להיות כזה מדהים.3>