דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

שני דברים שחשבתי עליהם רק אחרי ששמרתי את הפוסט:

יש הגדרה ללמצוא תשובה רק כשכבר אין על מי להשתמש בה: חוכמה של חדר מדרגות. ויש לי דוגמאות אינספור בחיים שזה קורה לי - אני חושבת על תשובה מבריקה לשאלה בראיון עבודה רק אחרי שיצאתי ממנו, חושבת על תגובה מוחצת לעלבון - רק אחרי ניתקתי את השיחה כל מיני.

זה די מייאש.

האיש שאל אותי עוד אז למה אני מגדירה את עצמי לפי מה שאני עושה ולא ידעתי לענות לו. אבל זו היתה שאלה טובה. אני לא יודעת למה, אבל אני בהחלט מגדירה את עצמי ככה. ו"מרחפת" זו לא תשובה שאנשים אוהבים לשמוע. זה לא יושב טוב עם הגנים הפולנים שלנו, הרי יש ילדים רעבים בביאפרה, מה פתאום אני לא סובלת גם.

אז קודם כל - ריחוף זה לא סוג של הנאה. מצד שני מטרתו היא ל מצוא משהו שיעשה לי טוב בחיים.

ושנית, אולי אני צריכה למצוא דרך אחרת להגדיר את עצמי - יש למישהו רעיונות?