את הבטן סיימתי, 40 כפול 3 ממזמן.
את המשקולות 50 כפול 2 בכל יד סיימתי גם.
לחמם את הרגליים בטח שסיימתי, קצת תרגילים כמו שהמכית לימדה בטירונות, 8 שניות לכל רגל לפני מאמץ.
יורד למטה, שותה קצת מים, חושב אם לראות טלוויזיה או לרוץ. ברור שלרוץ - יוצא מהבית ומתחיל בריצה איטית.
מגביר ורץ לאורך הכביש, ועובר אותו אל עבר השדה, נותן ספרינט, מריח את ריח הבוץ, האדמה הרטובה, ירד גשם לפני כמה שעות, מגיע לסוף השדה וממשיך בריצה רגילה. עכשיו יש עלייה, שבסופה נגלה לי המראה של הים. עוד טיפה ונגיע לים, נראה את הטיילת היפה, הרומנטית, ואת הים שמתחיל מתחתית המצוק התלול ומסתיים רק בקו הרקיע, מתמזג עם העננים הבלתי נראים בלילה והירח החצי מלא מאיר עליו בשביל לבן. רק תוסיפו מגדלור וכמה ספינות ברקע ויש לכם את הנמל הכי יפה בארץ.
ממשיך לרוץ, נראה כאילו זה לא עומד להגמר ואז אני מתחיל לשיר שירי מוטיבציה, מטופשים אבל תמיד עוזרים, בסגנון "מי תמיד צועד בראש, מחלקה מספר 3". רואה זוג די צעיר שיצא להליכה, ועוקף אותם בקלילות. נותן עוד ספרינט קליל, רואה שוטר עם מכמונת לצד הדרך, מקווה לא לעלות מעל 60 קמ"ש בשביל לא לחטוף דוח. צועק לו משהו על זה שלא יתן לי דוח כי אני מהיר מדי, הוא מחייך ומנופף לשלום, כן יש שוטרים נחמדים.
עברתי כבר את החצי, מרגיש את הלב דופק חזק אבל מממשיך, תיכף אני מגיע הביתה. מנסה לחשב כמה קילומטרים כבר עברתי, לחשוב תוך כדי מאמץ פיזי זה ממש קשה. כולך מותש ואתה עדיין צריך להפעיל את גלגלי המוח. 3 ק"מ? אולי 4? מנסה לחשב ובינתיים כבר מגיע הביתה, כולי מתנשף. רואה את הבניין, בספרינט אחרון מגיע אליו ונכנס הביתה.
חוזר הביתה, בודק בפלאפון כמה זמן עבר. לא טוב, לא טוב בכלל אני חושב לעצמי. יושב קצת מול הטלוויזיה, אוכל, שותה, מתרחץ והולך לישון. עוד יום עבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
