http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587מה קורה איתי. מה מעניין אותי. על מה אני חושב. מה נסגר בסוף.heCopyright 2026 Mr BlueSKyy. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11811318<div align="right" dir="rtl">בא לי לטוס לחו"ל, לא משנה לאן. אם זה יוון, קפריסין, איה נאפה, קוס (שנכללים ביוון), אם זה אירופה הקלאסית, אם זה אמריקה, המזרח הרחוק – לא משנה לאן! בא לי לצאת לחופש. כבר המון, ממש המון זמן שלא הייתי בחו"ל, כמה שנים טובות. אני חושב שאני אפילו צריך לחדש את הדרכון שלי על מנת שירשו לי בכלל לצאת מהארץ. אני לא יודע מה עדיף – לצאת לחופש בשביל לנוח, או לצאת לחופש בשביל לבלות? הרי המטרה בחופש היא מנוחה, אז אפשר לשאול מה ההגיון ביציאה לחופשה במקומות כמו איה נאפה, קוס או שאר יעדי תיירות-מסיבות כאלו שבהם אתה תישן בקושי 4 שעות בלילה ואפילו תצטרך חופש בשביל לנוח מהחופשה? אבל, מצד שני אפשר להגיד, שאין טעם לצאת לחו"ל בשביל לנוח ולעשות "בטן גב" כל היום כי את זה אפשר לעשות גם</div>Thu, 27 May 2010 12:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11811318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=11811318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11807724<div align="right" dir="rtl">אז כמו כולם גם אני קראתי על הבגרות ש"דלפה". דלפה זה כינוי קצת מכובס, למעשה כמה תלמידים גנבו אותה והעבירו אותה לחברים, ואפילו נעזרו במורה פרטי בשביל לפתור את השאלות! אם נשים לרגע בצד את הפעולה הלא חוקית שבגניבה, צריך להעריך אותם על התושייה – הם אפילו לא פתרו את הבחינה בעצמם. הם פנו למורה פרטי, מישהו מבחוץ, שיפתור להם את השאלות. כלומר לא בטוח שאפילו אם היו נותנים להם שבוע עם הבחינה, הם היו מצליחים לפתור אותה. נדמה לי לפעמים, שאין גבול לציניות. הרי ככה דבר הדליפה/גניבה התגלה – מורה פרטי שמצפונו העיק עליו התקשר למשרד החינוך ודיווח להם שיש דליפה של הטופס. יכול להיות שמורים אחרים גם ידעו ולא דיווחו? יכול להיות שזה קורה גם במקצועות אחרים? אני סיימתי את הלימודים ש</div>Tue, 25 May 2010 16:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11807724http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=11807724http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11267491<div align="right" dir="rtl">עוד פרידה ועוד פרידה וכבר נדמה שחוויתי מספיק פרידות לכל החיים, וכל פעם מחדש, אם זה בגללי או אם זה בגללה, זה עדיין כואב. ואני, שועל-קרבות ותיק שכמוני, כבר מפסיק להתרגש. מתחיל את הרוטינה שמטרתה לגרום לשכוח, להעסיק את הראש בדברים אחרים, לבצע "ספין" פנימי במערכת ולהתחיל לחשוב הלאה, קדימה, כדי לשכוח את מה שהיה. וכמו באוטומט, החלק העיקרי ברוטינה הוא שירים. נאמר כבר שהשירים גורמים לשינוי תודעה אז מה יותר טוב מאסופה אקלקטית של שירים, לכאורה לא קשורים, ז'אנרים שונים, אבל לכולם מטרה אחת – לגרום לשכוח? וכאן אני מציג את הרשימה הפרטית האישית שלי. חמישה שירים שכל אחד לחוד וכולם ביחד יגרמו לכם לשכוח. שמוליק קראוס – איך שגלגל מסתובב http://www.youtube.com/watch?v=xBHjOuXDsUc פותחת את הרשימה הקלאיסקה של שמוליק קראוס. נחמד להקשיב לשיר ולפנטז שאולי יום אחד באמת יסתובב הגלגל, והוא/היא שלא רוצה אותנו עכשיו תאום יבין את הטעות אבל זה יהיה מאוחר מדי. גם אם זה לא יקרה, וכנראה שזה לא יקרה נחמד להשתטות במחשבה הזו :) איך שגלגל מסתובב לו איך הגלגל מסתובב If You Go Away http://www.youtube.com/watch?v=</div>Fri, 25 Sep 2009 12:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11267491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=11267491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11155756<div align="right" dir="rtl">הפעם הראשונה הייתה בצבא, כמה ביום השני לשירות למעשה. אחרי לילה בבקו"ם, היינו צריכים לעבור מבסיס הגיוס למחנה הטירונות. היינו בערך 200 טירונים ב4 אוטובוסים, משהו כזה. שלושת האוטובוסים הראשונים כבר עזבו, ו אנחנו, אני וחבריי החדשים למעשה, נותרנו ממתינים.לאחר שעה בערך, נהג האוטובוס הגיע ופתח לנו את האוטובוס ואת תא המטען. אחר הוראה של המ"כיות, התחלנו להעמיס את התיקים לתוך תא המטען עד שלא נשאר מקום להכניס קיסם אפילו. בשני צדי תא המטען היו תיקים ללא מקום. הגענו למצב שבו נשארו תיקים מחוץ לאוטובוס, והיה פשוט בלתי-אפשרי להכניס אותם לתא המטען."מה הבעיה?" חשבתי לעצמי. הנהג יסיע אותנו לבסיס הטירונים, מרחק של כמה שעות נסיעה, ויחזור לאסוף את הטירונים האחרים ואת התיקים שלהם בעוד "נגלה". הרי אי אפשר לשכור מוניות או להביא עוד אוטובוס נכון? אז הפתרון היחידי הוא 2 נגלות, ככה חשבתי לעצמי.אבל לא, למ"כיות היה רעיון אחר, שונה. הן אמרו לנו להעלות את התיקים שנותרו בחוץ לתא הנוסעים, בדיוק ברווחים בין המושבים ולפעמים גם על המושבים, פשוט תיקים בכל עבר ובכל מקום.וכך ישבנו לנו 50 חיילים חדשים בתוך האוטובוס, כשלידנו ע</div>Fri, 14 Aug 2009 21:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11155756http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=11155756http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11136822<div align="right" dir="rtl">כשאני יוצא לריצה אז אני יכול לבחור מבין כל מיני מסלולים. ככל שהכושר שלי השתפר ואפשר לי לרוץ מרחק גדול יותר ויותר בכל פעם, התחלתי "להרכיב" לי מסלולים שעוברים בכל מיני מקומות בעיר וככה אני רואה ומכיר בעצם מקומות חדשים, שכונות, בתים, נופים ורחובות שלא יוצא לי להיות בהם ביום יום, אפילו שהם במרחק של כמה קילומטרים מהבית שלי.יש מסלול אחד שאותו אני אוהב במיוחד. למרות שאני גר בעיבורה של עיר די גדולה (נתניה), תוך כמה דקות ריצה מהבית שלי אני מגיע לדרך שיש בה שקט מופתי בעצם כביש דו-כיווני אבל כביש די שומם. וככה יוצא, שלמשך 10 שניות בדיוק כשאני בדרך הזו, כשאין מכוניות מלניי ומאחוריי, משתרר שקט מוחלט ממש באמצע העיר. ואז אני מרשה לעצמי לעבור להליכה, לעצום עיניים ולהירגע.ואני חושב לעצמי, אולי כל השנים האלו שבהן גרתי בעיר הגדולה וחשבתי שזה ממש טוב ושלא הייתי מחליף את זה במגורים בכפר/מושב/קיבוץ - אולי במשך כל השנים האלו חייתי בשקר?למה אני צריך מסעדה קרובה כשאני יכול להכין חביתה? או אפילו לקחת חצי שעה-שעה ולהכין ארוחה רצינית יותר? למה אני צריך שיהיה בית קולנוע ממש לידי כשיש הכל באינטרנט? לא עדיף שתהיה גי</div>Sat, 08 Aug 2009 15:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11136822http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=11136822http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11103587<div align="right" dir="rtl">הגעתי למסקנה הזו לא מתוך הרגשת עליונות או עדיפות על שמנים, אלא אחרי סרט שראיתי, שהתחבר למה שאני חושב ומאמין בו. היו לי השבוע כמה שעות פנויות, אז החלטתי לעשות מעשה שלא עשיתי די הרבה זמן והלכתי לראות סרט לבד, בגפי. נסעתי לבית הקולנוע הקרוב ועמדתי מול רשימת הסרטים. ההתחבטות הייתה בין ברונו לבין "סיפור גדול", סרט ישראלי חדש על חבורה של אנשים שמנים שפותחים קבוצת סומו. לא התחשק לי לראות קומדיה לבד, אז החלטתי ללכת על הסרט הישראלי. כמה דקות אחרי כבר ישבתי באולם קולנוע והסרט התחיל. ואני חייב להגיד – הסרט היה מדהים, נפלא. התחברתי אליו כל-כך, ולא בגלל שאני שמן או מתאבק סומו, אלא בגלל מה שאני מאמין בו.אני מאמין שבכל דבר אפשר למצוא את הטוב, ומכל סיטואציה אפשר להוציא את המיטב. ולא, אני לא מאין בזה בצורה של אמונה בודהיסטית עתיקה או דברים כאלה, אלא מכיוון אחר לגמרי:אני חושב שלכל אחד יש את חלקת האלוקים הקטנה שלו שבה הוא מרגיש בבית ובה הוא יכול למצוא נחמה. שבסוף כל יום עבודה, או שבוע, או אפילו חודש – הוא חוזר אליה ושם הוא יכול לנשום נשימה עמוקה, להניח את הראש, להירגע ולחייך, וגם אם זה רק במובן המטפאורי.</div>Tue, 28 Jul 2009 14:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=11103587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=11103587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=10304276<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון התחלתי לקרוא הרבה בלוגים בישראבלוג. זה נחמד לקרוא על חיים של אנשים אחרים מנקודת המבט שלהם – כמו לעשות "זום-אין" לחיים של בנאדם, או יותר נכון לחתוך אותם לרוחב ולראות מה הדעות והמחשבות שלו בכל תחום בחיים (כמובן, בכל תחום שהוא בוחר לכתוב עליו). כשנכנסים לבלוג, נכנסים מן הסתם לפוסט העדכני ביותר – ואם הוא מעניין אז ממשיכים לקרוא. העניין הוא שבעצם קוראים מהסוף להתחלה, ואם תנסו את זה, אז תראו שזה לא כל כך רע. קחו בלוג שאתם לא מכירים, מן הסתם אתם תתחילו לקרוא אותו מהסוף, לא? תדעו לכם שזה הרבה יותר כיף. למשל הפוסט הזה – שבו הבלוגרית רושמת שעכשיו כבר הרבה יותר טוב. יותר טוב? מתי היה גרוע? חוזרים אחורה ומגיעים לפוסט הזה, שהוא פוסט דיכאון כללי. הולכים עוד אחורה – מגיעים לחוויות שלה לגבי הקורס. הולכים עוד יותר אחורה – פוסט על הטירונות. וכל זה כשכבר יודעים מה קורה בהווה – שבהווה "הרבה יותר טוב". אני מוצא את זה מאוד מאוד מאודדדדדדד כיפי, בגלל זה אני קורא הרבה בלוגים חדשים ובהרבה פעמים אני מגיב על פוסטים מלפני כמה חודשים :) </div>Wed, 17 Dec 2008 23:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=10304276http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=10304276http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=10244376<div align="right" dir="rtl">"ביטויים מכריעי וויכוח" כשמם הם – הם הנשק האסטרטגי שבו אתם יכולים להשתמש על מנת לסיים כל ויכוח כשידכם על העליונה. שימו לב גם למילה "לסיים" – אחרי שתגידו אחד או יותר מהביטויים האלו, לצד השני לא יהיה מה לענות לכם. שימו לב שייתכן שבהתחלה השיטה לא תעבוד כל-כך חלק, משום שלא מספיק רק להגיד את הביטויים, צריך גם להתכוון אליהם ולהגיד אותם בטון הנכון. אבל אל דאגה – אחרי פעמיים שלוש אתם כבר תבינו למה אני מתכוון. אני, אני יודע על מה אני מדבר.בלי ששמתם לב השחלתי לכם את הביטוי הראשון: "אני, אני יודע על מה אני מדבר. אל תראו אותי ככה". הביטוי הזה בעצם אומר שאתם יודעים על מה אתם מדברים – לצד השני לא יישאר מה לענות. הוא גם "לא אמור לראות אתכם ככה". אם אתם מחליטים להשתמש בו, אתם צריך להפטיר "אני יודע על מה אני מדבר...." אחרי כל משפט של הצד השני. לפעמים אפשר להוסיף גם "בחייך נו..." או "עזוב אותך אתה..." או ביטויים מהסוג הזה."עזוב אותך, בחייך, נו..." חיברנו את שני הביטויים למשפט שעומד בפני עצמו. יכול לבטל כל טיעון של הצד השני. א': אתה ראית את זה קורה? </div>Tue, 02 Dec 2008 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=10244376http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=10244376http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=9739192<div align="right" dir="rtl">כן, משוחרר כבר כמה חודשים טובים, מחפש את עצמי.ים - בית - אוכל, יוצא לסירוגין - שינה ושוב אותו דבר.זו רוטינה שהולכת יופי עם שבוע באיה נאפה, אבל כשזה במשך כמה חודשים בארץ זה יכול להיות די מתיש.בכל מקרה אני מחפש מה לעשות עם עצמי כרגע, עדכונים בהמשך! :)</div>Wed, 13 Aug 2008 00:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=9739192http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=9739192http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=9359487<div align="right" dir="rtl">כל חובב כדורגל (כמוני) שעוקב אחרי הליגה שם לב שלמכבי נתניה מונה בתור מאמן לותר מתיאוס - שחקן עבר גרמני אגדי.אממה, יש לו קצת רקורד לא טוב בתור מאמן ובתור בן-אדם בתקופה שלו כמאמן. מצד אחד, כשהוא היה שחקן הוא היה שחקן אגדי, מה שאולי חיפה והסתיר את האופי שלו, אבל בתור מאמן - הכשלונות לא יכלו להסתיר את האופי שלו, וכך הוא התגלה במערומיו: בן-אדם לא חיובי בלשון המעטה ומאמן גרוע.ההקדמה הזו באה להגיד, שגם אם מכבי נתניה מקבלת מאמן גרוע, אז ביחסי ציבור הוא טוב - הוא רק צריך לעורר בארץ כמה שערויות והופ! העיר נתניה תהיה מפורסמת בכל אירופה. אולי בתור עיר-חוף מנומנמת שרק מישהו כמו מתיאוס בא ומעיר אותה, אבל גם זו התקדמות.לכן, לא התפלאתי כשקראתי את הדבר הבא, שלפי הכתוב בו נתניה נהפכה להיות עיר מוכרת בכל אירופה. הקטע הבא לקוח מאתר וואלה:ביקורת טלוויזיה קשה בגרמניה על הפרשן של יורוספורט, לותר מתיאוס: "מאמן מכבי נתניה הוא ממש לא מומחה". גם הבלוג של הגרמני תחת אשכלומר, אם באמת נכתב בביקורת "מאמן מכבי נתניה הוא... " ולא "מאמן מכבי נתניה מישראל הוא..." אז זה אומר שהכותב מניח שכולם יודעים איפה העיר נתניה נמצאת</div>Thu, 12 Jun 2008 19:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mr BlueSKyy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=178587&blogcode=9359487http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=178587&blog=9359487