אני לא מרוכזת ... בכלום !

פשוט לא מצליחה להתמקד.

מחר אני אמורה להכין שתי סקיצות התחלתיות של הלוגו לפרויקט הראשון שלי ואין לי אפילו שם לחברה!

הראש שלי מלא במחשבות ועם כך ריק לגמרי.

חושבת על כולם ומצד שני על אף אחד.

מבולבלת, מנס להגדיר את מה שאני מרגישה.

אם אני כועסת, פגועה? אולי סתם ריקנית ולכן אדישה...

אני לא יודעת...

אחרי שהוצאתי מעצמי את כל החרא של אתמול אני מרגישה יותר טוב . אבל עדיין מוזר.

עדיין מנותקת מהרבה רגשות.

מנותקת. זאת כנראה המילה למה שאני מרגישה.

היום כמה חברים (אני יכולה לקרוא להם ככה? אני מרגישה מתנשאת מאיזה סיבה שאני מרשה לעצמי לקרוא להם ככה...) אמרו לי שהם קראו את הפוסט של אתמול , הודיעו לי ... בסדר חבר'ה . מה אתם רוצם שאני אגיד לכם ?! זה מה שהרגשתי.

לא ביקשתי מאף אחד שירצה לי שזו לא הדרך לחיות . אני יודעת את זה, לפחות במידה מסויימת...

לפחות זה יצא.

הוצאתי אתמול הרבה דברים על הרבה אנשים, רוע, כעס ותסכול. אבל עכשיו שאני מסתכלת על זה, למרות כל השליליות שבדבר אני עדיין לא רואה את זה ככה.

באיזשהו מקום הרגשתי יותר טוב "להזיק" לאנשים מסויימים... ובמקום אחר הרגשתי רע עם זה.

כנראה שהמצפון מתחיל להכות את היצר הרע. אבל אני כנראה לא מתחרטת.

זה מה שהרגשתי , והוצאתי את מה שבאמת רציתי להגיד, ולא הסתרתי כלום. לא רציתי להבין אחרים, זה מיותר היה בעיני.

שנים שאני צריכה להבין את כולם, למה תמיד אני זאת שצריכה לעשות את זה , לעשות משהו בשביל השאר.

מעטים הם האנשים ומעטות הן הפעמים שקיבלתי משהו חזרה בחיי, אז כנראה שעכשיו זה יוצא החוצה.

אתם חינכתם אותי ? לא יודעת. אבל אני כנראה עכשיו מתנהגת כמו שאני יודעת , כמו שלמדתי מהחיים.