http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280heCopyright 2026 Lost Youth. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=10154347<div align="right" dir="rtl"> למצוא את האינטרס שיש לכל אחד שבקשר איתי. לשתות עד שאמצא את עצמי למחרת בבית החולים. לנתק לחלוטין את כל הקשרים החברתיים שיש לי. להתאבד. עוד 17 ימים בלבד...</div>Mon, 10 Nov 2008 14:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=10154347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=10154347http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9890715<div align="right" dir="rtl">I will never be good enough!</div>Sat, 13 Sep 2008 01:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9890715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9890715http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9862118<div align="right" dir="rtl">זה הרבה זמן שלא שמעתי מה, האנשים שמכירים אותי, חושבים עלי באמת. וזה כואב לדעת את האמת אחרי כל כך הרבה זמן של קשר שיקרי.</div>Sat, 06 Sep 2008 02:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9862118http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9862118http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9835499<div align="right" dir="rtl">זה לא הפתיע אותי במיוחד, את האמת שלא, אני ראיתי את זה מראש. אפילו שהוא לא התעניין בך אני ראיתי את הדרך שבה הוא הסתכל עליך ועל הדרך שהוא הסתכל עלי. כשהוא נגע בי, כל גופי רעד בהתרגשות. כשהוא הביט בי, כל כך ציפיתי לצעד הבא שלו. כשהוא אמר לי כמה שאני יקרה לו, ציפיתי שהוא יתוודה. אבל כמו תמיד, זו לא הייתי אני. לאחר חודשים, כבר שכחתי. שכחתי ממנו, שכחתי ממך. שכחתי מהכאב, שכחתי מההתרגשות הכוזבת. אבל למרות הכל, עכשיו כשאמרת לי את ההווה שחזיתי בעבר בדמיוני ושמרתי בשקט, נעקצתי בזכרונות וכאב. אבל היום אני מבינה את זה מנקודה אחרת. אני מבינה מי הייתי אז, מבינה מי הוא, מי את, מי אני היום ומעולם. אני לא מאשימה, אני לא רוצה שיכאב לך להכאיב לי, כי לא את הכאבת. אני לא רוצה שיכאב לו להכאיב לי, כי אי אפשר ללכת נגד הלב. אבל אני צריכה שתקבלו שכואב לי. אפילו אם הפעם הכאב שונה מהעבר.</div>Sun, 31 Aug 2008 01:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9835499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9835499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9828056<div align="right" dir="rtl">הימיםנראים ארוכים מיום ליום, אבל למרות הכל עוברים בהרף עין. אני לא יודעת אם זה החום שמערפל את דעתי או השיעמום של חוסר המעש של סוף קיץ. חושבת על מה שקרה ולא קרה בחודשים האחרונים, חרטות, גם כן על דברים קטנים וגדולים. סוגרת לעצמי עוד שנה שעברה. לקחים מיוחדים? אין ממש... הישגים מיוחדים? גם כן אינם קיימים. אבל למרות הכל ממשיכים. </div>Fri, 29 Aug 2008 19:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9828056http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9828056http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9786139<div align="right" dir="rtl">הרי זהכל כך אני! אני שלא יודעת לסתום את הפה שלי ולחשוב לשתי שניות, שחייבת להוציא הכל החוצה ואז להתמודד עם התוצאות הגרועות יותר. וכמובן שכרגיל דפקתי את עצמי שוב עם אותו המעשה, רק שהפעם פגעתי בבן אדם שחשוב לי. אני מפגרת, ואני יודעת את זה, אבל שוכחת מחדש. שוב הכנסתי את עצמי לסיפור שלא קשור אלי, שוב הכנסתי את עצמי למצב שאני מדוכאת רק על המחשבה עם ההתמודדות איתו, שוב... רק שהפעם פגעתי במורה שלי. אני לא יודעת איך יהיו לי פנים להסתכל לו בעיניי אחרי כל הסיפור, הייתי צריכה לסתום ולא להתערב, אבל אני כזאת, אני אש, מתלהטת במהירות ונכבת ברגע שמתמעט אבק השריפה. הייתי מטומטמת שנכנסתי לסיפור, ואני יודעת. זה רק מוכיח כמה ילדותית אני עדיין, ולא יודעת להתבגר. אבל עכשיו, באיזה פנים אני אבוא להתנצל ביום שני ?</div>Thu, 21 Aug 2008 23:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9786139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9786139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9775546<div align="right" dir="rtl">מחוסרת כוחות, ההגשמה העצמית אינה נראית באופק. עוד תלונה, עוד האשמה. כהרגלי לבד.</div>Tue, 19 Aug 2008 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9775546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9775546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9764873<div align="right" dir="rtl">אני לא מצליחה להימלט מהעבר שלי, או ממי שהייתי, לעיתים בגללי לעיתים שזוכרים מי הייתי. תמיד קל לי לחזור לפעמים לאותה אחת שהייתי, במיוחד עכשיו שזה כל כך מפתה, אבל למרות הכל אני משתדלת שלא. אנשים מתיימרים לחשוב שהם יודעים מה אני רוצה, מה אני מרגישה ומה אני צריכה לעשות. אינני מי שאתם חושבים, אינני מי שהייתי, ואינני מי שאתם רוצים שאהיה ! הצעד שלי אז, ההתרחקות שלי מכולם לא עזרה, או שהאנשים שאני הכרתי בעבר רודפים אחרי בפנים חדשות או שהדרך כל כך מוכרת ככה שקשה לא לחזור על אותם צעדים ומעשים שעשיתי בעבר בה. אני התבלבלתי, בילבלתי אחרים, הסתבכתי, השתנתי, התבגרתי, אבל למרות הכל רואים אותי כאותה אחת. ולך... אני מצטערת שהטעתי אותך, שרדפתי אחריך כנראה, אבל יצגת לי משהו אחר. כן היית שינוי מרענן, השקט שלך שהיה כל כך שונה משלי, האדישות שלך סיקרנה אותי, מאוד, אבל לא ידעתי כיצד להתמודד איתה. אני מתארת לעצמי שעד היום אני מצטיירת כמי שהייתי פעם, ולפעמים אף מגנה את עצמי, אבל פשוט איבדתי שליטה. אינני אותה אחת, אבל אותו חוסר ודאות ממך התישה אותי מלנסות להראות לך אחרת. אני מידי יום מבינה על עצ</div>Sun, 17 Aug 2008 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9764873http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9764873http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9750009<div align="right" dir="rtl">תחושת הקלה, פחות דבר אחד שמרחף לי מעל הראש בסימן שאלה. כרגע, אני רק חושבת על הפרזנטציה הקרובה, בתקווה לסיים הכל עד יום רביעי. אני רוצה במינימום דבר אחד להצליח, לסיים רק את הלימודים האלו, לקבל תעודה. אני מרגישה שאני צריכה להוכיח שאני יכולה, גם לעצמי, וגם לסובבים אותי. אבל למרות הכל , אני מתארת לעצמי את המציאות שלי ללא הלימודים (במקרה הטוב והמיוחל שאני באמת אגש ברביעי) ואני מפחדת . הלימודים שלי, היו מין קרן אור קטנה בשבוע עמוס של עבודה ולחץ. נהניתי לבוא ללימודים, אם זה לצחוק עם המורה שלי, ועם שאר החברים מהקבוצות האחרות, נהניתי מהשופינג של שני ורביעי לאחר השיעור בשעת המתנה שהייתה לי לאוטובוס לעבודה, נהניתי שיש לי עוד משהו קטן חוץ מעבודה בחיים שלי. בחודשים האחרונים לבוא למכללה היה בעצם מה שהרגיע אותי במהלך החודשים הקשים שהיו לי בעבודה. ועכשיו שזה לא יהיה לי, מה יהיה לי?</div>Fri, 15 Aug 2008 09:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9750009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9750009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9740017<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שאני מתחילה להבין מספר דברים לגבי עצמי. הדבר הראשון והחשוב ביותר, נותרתי נערה/ילדה! אולי מכיוון שלא הייתי בצבא ולא היה לי את המעבר החד, אולי כי אני מסתובבת עם אנשים בכל הגילאים, אולי זה פשוט האופי הילדותי/מבוגר שלי, שמשאיר אותי עדיין באותה דרך חשיבה של נערה. באמת זה יסביר עלי דברים רבים, אני דרמה קווין לא קטנה, ומהי בעצם דרך החשיבה של דרמה קווין קטנה אם לא דרך חשיבה של נערה שעדיין לא מכירה את דרכי העולם ולכן נוטה ללכת על הגזמה. מיותר לומר שאיני מוצאת בהבנה הזו דבר חיובי, כל פעם אני מדברת על ה"עתיד" כדבר נוראי ואיום או כאל דבר שמחכה לי מעבר לפינה, ובכן העתיד שלי כבר הגיע, אני פשוט פיספסתי את הרגע כנראה כשהייתי עסוקה להעצים עוד היסטריה קטה בחיי. אני נוטה לרצות ולרצות הכל, אבל חושבת שיש לי זמן לדברים, אבל הזמן הוא עכשיו! אתמול במקרה היה לי שיעור ספרדית, ובשיעור יחד איתי יש עוד בחורה בגילי שרק השתחררה מהצבא, ובניגוד אליה אני רואה הבדלים עצומים. אם זה אפילו מתבטא בהבדלים הכי קטנים כמו קפה vs. שוקו, רואים שלמרות שהיא עדיין מחפשת את עצמה היא יודעת מה היא עושה. באותו שיעו</div>Wed, 13 Aug 2008 08:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Youth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=168280&blogcode=9740017http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=168280&blog=9740017