בדיוק כשהיה נדמה שיותר טוב מתחילת השבוע שעבר לא יהיה נוכחתי לדעת שאני טועה, לשמחתי הרבה כמובן...

לפני שעוד עברה לי האקסטה מהיומהולדת ומתחילת השבוע הגיע יום חמישי.

היום החל אצלי כשנאלצתי לסדר את הבית לכבוד החג..., אז למרות כל העצלנות שלי, אשכרה סידרתי כמו שצריך את החדר.

בסביבות אחד התחלתי לארגן את עצמי לקראת הטיול המתקרב לכנרת, על מנהת להיות מוכן בשלוש וללכת ליום ההולדת של בן דוד שלי. סיימתי לארגן את התיק בדיוק על הדקה התשעים ויצאתי לדודים... היה ממש כיף, הדודה המאגניבה שלי קנתה לי במיוחד אייס סמירנוף ואכלתי כמו שצריך, לא יותר מדי, כי בכל זאת, רציתי להשאיר מקום לערב...

עזבתי את הבית של הדודים עם אבא שלי בסביבות חמש, נכנסתי הבייתה לקחת את הדברים לאוטו של אבא שלי ונסענו אליה...

אצלה אירגנו את כל הדברים, ואף על פי כל העצבים, עמדנו בזמנים וכשהמונית הגיעה היינו מוכנים.

הנסיעה הייתה נחמדה, קראתי את הספר שקיבלתי ליום ההולדת, וניסינו להתגבש קצת בינינו לפני שנגיע. היינו בה"כ בהתחלה 10 איש, אנחנו נסענו 7 במונית, ועוד 3 במכונית שבטבריה תילקח ע"י האימא של הנהגת...

הגענו לשם כשהיה עוד קצת אור, הקמנו מהר אוהלים, ניפחנו את המזרנים, וישר התחלנו להכין ארוחת הערב. הארוחה הראשונה הייתה ממש טובה, היו מלא שיפודים, סלטים ושתיה. הקינוח היה הטבילה במים, נכנסנו כולם (כמעט) למים ובהשפעתו של המטורף הורדנו את כל הבגדים והיינו ערומים, בחיים לא האמנתי שאני אשמח בכנרת בערום, אבל זה פשוט היה כל כך כיףףף!

אחרי שיצאנו מהבית, אני ו3 המסטולים הלכנו לוודקה ולנרגילה, לא שתינו כל כך הרבה, כל אחד בסביבות ה 9 כוסיות, אבל עישנו שעות... עד השעות המוקדמות של הבוקר. ישנו שעתיים והתעוררנו בשש ליום שנראה כמו יום נחמד...

הכנו ארוחת בוקר, שכללה משום מה הרבה בייצים וטונה, והלכנו לים... בסביבות אחד עשרה השמש תקפה, ואחרי קרבות קשים נאלצנו להיכנע לה, חזרנו לאוהלים וסבלנו מהחום שהיה, בסביבות שלוש לא יכולנו לסבול כבר את האוהלים והלכנו לחפש צל ורוח לעשן שם... התיישבנו ליד הקיוסק והזמן התחיל לעבור מהר. לקראת שש בערב ארבעת הבנים הנוספים הגיעו, הם הקימו אוהלים ויצאנו לטבילה קטנה במים. בערב סיימנו את הוודקה שנשארה, ואני באותו שלב הייתי עייף מדי אז הלכתי לישון אצלה באוהל...

הבטחתי ל2 הבנות המקסימות שאני לא אשתה יותר, וקיימתי!, אחרי ויכוח שהיה התעוררתי וניסיתי לסדר הכל. הרוסים הלכו לקנות וודקה ואני חזרתי אליה לאוהל...באחד בערך כולם כבר חרפו באוהלים ואני הייתי ערני כמו שור. אני והמלך פתחנו ראש בנרגילה, המטורף הצטרף ודיברנו אל תוך השעות הקטנות של הלילה. בבוקר (יום שבת), היה מזג אוויר נפלא, האווירה פחות עקב הוויכוח לגבי שעת החזרה הבייתה. נכנסנו ישר לים, ואח"כ הכנו ארוחת בוקר... העברנו את הבוקר במים ובחוץ בעודנו משחקים בשש-בש ובקלפים. לקראת הצהריים פתחנו את המנגל והכנו את הבשר שנשאר. בשלב הזה לא נותר עוד אלא לחכות שיגיע הזמן לעזוב, אז קילפנו את כל הציוד, אכלנו והעברנו קרוב לשעה בצילומים במצלמות. חזרנו בשלום הבייתה ולמרות קטע מגעיל שעשו לנו אנשים מסויימים, אני ממש נהנתי. *אני הייתי בין היחידים שלא נשרף בכלל*

בתחילת הערב (שבת) הוא בא אלי ולקחנו את הנרגילה החוצה, גם השרמנטי הצטרף והלכנו לטייל קצת, בטיול דיברנו על החיים ועל העתיד, ואף צפינו באלימות משפחתית בין אימא לבת, שלמזלה של האימא, נגמרה בטוב (המבין יבין). חזרתי הבייתה יחסית מוקדם אבל לקח לי בסביבות השעתיים להירדם.

אנשים, אתמול נשבעתי, אני מפסיק לעשן נרגילה ולשתות אלכוהול לפחות לחודש החל מהיום (ראשון)!

היום בבוקר התעוררתי והייתה לי שיחה רצינית איתה, אפשר לומר שזה נגמר, וטוב שכך. אני חושב שהחלטתי את ההחלטה הנכונה למרות שעדיין יש לי ספקות לגבי איך שזה נגמר. סגרנו את זה יפה ונמשיך לשמור על קשר קרוב, אבל באופן נטול רגשות.

לאחר מכן היה לי שיעור נהיגה כפול עם מורה שלא נהגתי איתו בעבר, ואני חושב שזו הייתה חוויה שהייתי צריך לעבור.

אחרי השיעור הקפיצו אותי אליה, היה נחמד, כרגיל אותו הסיפור עם האוכל ( :/ ), חחח... סתם, יצאנו לטייל ונתקענו בחוף קרית חיים.

בשיא המבול, אני אמרתי שצריך ללכת אלי כי הגשם הזה יתקע אותנו עוד הרבה זמן, ורצנו הבייתה, אך כרגיל, המרפי הבן *ונה הזה החליט להגביר את הגשם ונרטבנו מכף רגל ועד הראש. וכמה אירוני רבע שעה לאחר שחזרנו הבייתה הגשם נפסק...  היא הלכה ואני המשכתי בעיסוקי... בהזדמנות זו רציתי להתנצל על ההחלטה השגויה שעלולה לגרום לכך שתחלי, סורי... :)

ובכן, כרגע אני מרגיש סוג של הקלה עקב ההחלטה שלי, ובאמת מרגיש כאילו שעשיתי היום צעד חשוב.

אני הולך ממחר להתחיל ללמוד ולהשקיע כי הבגרויות קרבות. מבחינתי היום נגמר החופש,

תודה לכל מי שתרם לחופש הזה להיות מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם.

וכמובן איך אפשר לסיים פוסט בלי לקנח באיזו תמונה מהכנרת:,

כן כן, כל החבורה, אז אנשים, עד הפוסט הבא...

אני הלכתי.