דיברתי עם איריס, אחרי הרבה זיוני מוח של המון אנשים עשיתי את מה שכולם אמרו לי והרמתי צלצול לאיריס, דיברתי איתה ושוב הדקות נעלמו לי כאילו לא היו בכלל.
הרבה זמן לא הרגשתי כל כך טוב מלדבר עם משהו, איריס היחידה שבאמת יכלה להבין אותי.
והיא היתה חסרה לי בחודשים האחרונים שלא דיברנו, אבל הניתוק הזה עשה לי טוב בסופו של דבר, התגברתי עליה, ועל האהבה שלי אליה עכשיו אני באמת יכול להגדיר אותה כידידה שלי, עכשיו הלב שלי פנוי לדבר הטוב הבא, מקווה שהוא יהייה טיפה יותר דו-צדדי מאשר מה שהיה לי עם איריס.
זה לא שהיא לא אהבה אותי בחזרה, היא אהבה אותי אבל כמו אח...
זה בעסה, די בעסה לאהוב ככה משהו שלא יכול לאהוב אותך בחזרה באותה צורה, אבל היא היתה יקרה לי מידי בשביל להעלים אותה לגמריי מהחיים שלי, חשובה לי מידי,
ויותר מזה אני רוצה להיות שם בשבילה בשביל לעזור לה בכל דבר שתרצה, כי אני יודע שהיא תעשה אותו דבר בשבילי, בתור ידידה.
בנתיים התקדמתי עם החיים שלי, מצאתי משהי אחרת שאני יכול לקרוא לה חברה שלי, היא מצחיקה מתוקה ונראת מצויין, אבל יש רק בעיה אחת...
אני לא אוהב אותה. כמה שזה נשמע מניאק אני סתם עכשיו צריך משהי בבסיס שאני יכול לישון איתה בלילה ביחד, ולחבק אותה בלילה. (כן אני יודע שזה נשמע גאי)
אבל מה לעשות אני לאט לאט מתחיל להבין שלא הכל יכול להיות מושלם בחיים, ובשביל להיות עם משהי אתה לא חייב להיות מאוהב בה בטירוף ולהיות מוכן לחתוך ורידים בשבילה, אפשר להסתפק בסתם זמן איכות ולהנות ביחד. כל עוד אני נהנה איתה והיא מסיחה את דעתי מצרות היום יום שלי אז אני זורם, אני רק מפחד שהיא תתאהב בי, כי אני יודע שזה לא יהייה הדדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
