http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959סוף עידן התמימות...heCopyright 2026 Un-loved. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/59/19/16/161959/misc/9002136.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=12114972<div align="right" dir="rtl">מתנגן : כלום מלבד הצלילים של שישי בבוקר והידהוד של השכנים. שעה : 06:50 התעוררות ככה החלטתי לקרוא לשם הקטע כי נראה לי שאני מתחיל לייסם על עצמי מה שאני אומר לעצמי ויודע על עצמי המון זמן. הפוסט הזה עומד להיות פוסט נדיר הפוסט הזה הוא אולי גם יחיד מסוגו מכל הזמן הזה שיש לי את הבלוג. הבוקר הזה אני עושה משהו שאולי לעולם לא עשיתי פה ב100% וזה להיות כנה. כנות זה הבעיה הכי גדולה שלי בחיים, תמיד היא הייתי תמיד הרגשתי שאני לא מספיק טוב, תמיד ידעתי על עצמי שאני מסוג האנשים שמאכזבים תמיד ועושים המון טעויות. בגלל זה הייתי משקר, הייתי משקר המון ואומר שאני דברים אחרים בשביל להרגיש שאני משהו שיש לי פונטציאל שיש לי עם מה להרשים אנשים בשביל שלא ידעו את האמת הזו עליי. תמיד ניסתי להסתיר את העבר שלי, את מה שהייתי, ולצייר לעצמי עבר שונה, עבר יותר טוב, עבר של בן אדם יותר טוב. מעולם לא הייתי הדברים האלה, בניתי את עצמי סביב שקר ונתתי לאנשם אחרים להאמין במשהו שלא קיים. הוכחתי לעצמי עשרות פעמים במהלך החיים שלי שזה לא אפשרי, אי אפשר להעלים את העבר ואי אפשר לצייר עבר שונה. וזאת מסיבה מאוד פשוטה שזה לא</div>Fri, 22 Oct 2010 06:49:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=12114972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=12114972http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=11788649<div align="right" dir="rtl">מתנגן : גלגל"צ____________________________________________________________________________________________היום מלאו לי 24 שנות היווסדות, ולעולם לא אשתנה :/מגיעה לי כל הכבוד דבר ראשון שאני עדיין זוכר איך להיכנס לבלוג הנשכח הזה.אחרי חמש שנים שהבלוג הזה קיים אני נכנס פה אולי פעם פעמיים בשנה בשביל לעדכן.אבל היום יום הולדת.היום אני חוגג 24אחותי וגיסי קנו לי כמה מתנות יפות, יותר נכון קנו לי 3 חולצות יפייפיות.אחותי בחרה את החולצות, היא אומרת לי אם לא מוצא חן בענייך אתה יכול להחליף,ואני מחייך לה בנימוס ואומר לה אני לובש בגדים שאת בוחרת בשבילי מגיל 16 למה שזה ישתנה עכשיו?מי היה מאמין שאני יתן פה פוסט ואני ידבר על אחותי שהיא נשואה, ועל האחיין המדהים שלי,אני כל כך אוהב אותם את המשפחה החדשה הזו של אחותי, ואני חושב שהם אחד הדברים היותר טובים שקרו לי בחיים.אז היום אני בן 24 ועוד שנה חלפה לה, בוא נראה מה הספקתי לעשות בשנה הזו שחלפה לה, אני בשלבי סיום של שנה א' של התואר שלי.יאללה תקופת המבחנים הזו הורגת אותי, אני משתגע מכל הלחץ הזה, הנדסת חשמל זה דבר קשה :/אני בקשר עם בחורה די חמודה, אבל אני לא יטודע</div>Mon, 17 May 2010 04:01:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=11788649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=11788649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=11551173<div align="right" dir="rtl">עברו המון שנים מאז הפעם האחרונה שכתבי פה. אני לא יודע מאיפה בא הדחף הפיתאומי הזה לכתוב ולשחרר קצת אולי זה בגלל שרק פה אני יכול להרגיש שאני באמת פורק משהו ממה שאני נושא איתי כל יום הרגשה של אפסיות. מה אני לא מבין למה ההרגשה הזו לא עוזבת אותי אני כבר לא ילד בגיל ההתבגרות ואני כבר לא חייל בתקופת מעבר ולמידה אני כבר גבר לכל דבר אם רצונות שאיפות מטרות ואני די מצליח לעמוד בכולם טוב נו זה שקר. זאת אומרת שאני יודע מה הדרף הנכונה שאני צריך לדבוק בא לימודים עבודה משפחה אבל יש הבדך בין לדעת את הדרך ולעבור בדרך זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע אני מאז ומתמיד היתה לי תחושה שאני אדם משכיל שאין לו בעיה להתמודד עם כל חומר חדש שנלמד ולקלוט אותו ואז לשפוך ידע במבחנים אבל זה כבר לא כזה פשוט כמו שהיה בתיכון עכשיו שזה אקדמיה אז הרמה הרבה יותר קשה והחומר הרבה פחות מובן כבר לא מספיק להגיע לכל ההרצאות או להיות נוחך בתירגול של מערכות סיפרתיות</div>Wed, 27 Jan 2010 06:13:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=11551173http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=11551173http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=8247857<div align="right" dir="rtl">ולהאמין שעם כל זה. אני מפקד בצבא. ומפקד טוב בצבא. כושר טוב, למעשה אני שובר שיאים. מפקד שמביא חיילים למצויינות. תוך שמירה על ערכי היסוד של צה"ל דוגמה אישית. דבקות במשימה וחתירה לניצחון. אמינות. שליחות. למה כל זה חסר לי מחוץ לבסיס? איפה אני טועה, ששם אני מצליח ופה אני נכשל?</div>Sat, 22 Dec 2007 06:12:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=8247857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=8247857http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=8247854<div align="right" dir="rtl">זריחות זה הנחמה היחידה שיש בדלקה. נוף. דלקות גורמות לך להעריך את הנוף שיש ואת היופי האמיתי של הזריחות. העין הדלוקה רואה דברים אחרת. קשה להסביר את זה, את מה שאתה רואה. אפשר רק להנות מזה. להנות מהיופי.</div>Sat, 22 Dec 2007 06:05:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=8247854http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=8247854http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=8247851<div align="right" dir="rtl">השתנתי, אני ממש מלד את עצמי איך לחיות עכשיו. קצת מאוחר, בגיל 21 אני מתחיל לקחת דברים באופן רציני. הבנתי את הבעיה שלי בחיים, למה כל דבר שאני עושה הוא טעות ולמה כל דבר מסתיים בזה שאני גומר לבד. זה בגלל, תמיד הייתי בורח מאחריות. מתנהג כמו ילד, עושה דברים פזיזים מבלי לחשוב על ההשלכות. מחפש תמיד את הדרך הקלה החוצה. אף פעם לא עצמדי מול בעיה אמיתית והתמודדתי מולה. תמיד ברחתי ממנה. וברחתי למקום שהכי טוב לברוח לשם מי שרוצה לשכוח. מי שרוצה להיעלם. ברחתי לתוך עולם מלא בסמים וחרדות. ברחתי למקום שלא מציאותי ותוקע אותי במקום. הסמים הפסיכודלים דפקו לי את המוח עם השנים ההזיות של הדלקה, העומס על המחשבה. המציאות משתנה לך שאתה חי בעולם של הזיות. אתה מסתכל במראה ורואה מפלצת. רואה את הצד האמיתי שלך, לפחות ככה אתה חושב. כי זה מה שאתה רואה. כולם אומרים אם אני לא רואה את זה אז זה א אמיתי. מראים לילד הקטן שאין באמת מפלצת בתוך הארון, מוכיחים לילד שיש רק בגדים שם. מה יקרה עם הילד ירצה להתמודד מול הפחדים שלו ללבד, והוא יקום ויפתח את הארון בעצמו ויגלה. ויגלה שהוא המפלצת? אני מפחד. מפחד ממ</div>Sat, 22 Dec 2007 05:44:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=8247851http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=8247851http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=6778636<div align="right" dir="rtl">תאריך : 2/6/2007 שעה : 12:45 מתנגן : Soft Rock מיקום : חוף הים (בר-כוכבא) היום נפתחתי בחזרה, חזרתי לעצמי בשכונה במקום להיות בשקט כל הזמן ללמוד מהסביבה. להקשיב! התחלתי להגיב בחזרה לכולם על הדברים שנאמרים, לא יודע איך להסביר את זה אבל אני חושב שזה פיצול רציני ואני פשוט לא מסוגל להחליט לאיזה דרך אני נכנס והולך, אני לא יכול להמשיך לחיות ככה... ואני לא רוצה לבחור צד אני יודע שיש לי יותר מידי מה להפסיד לא משנה לאיזה כיוון אני פונה. לאן אני ידחוף את הראש הזה עכשיו אחרי שזיהמתי אותו בכל כך הרבה דברים ולקחתי אותו ליותר מידי כיוונים שונים? זה כבר עצוב שאתה בן 21 ולא יודע איך להגדיר את עצמך אני יודע שעם אני ילך בדרך השכונה, מי שאני בזמן שאני עם החברים הרבה בעיות יעלמו איתם, אני כבר לא יהייה "קובי הסרוט" הדפוק במוח, הטיפש השקט הזה ואני יחזור להיות מי שהייתי פעם לפני שנפתח אצלי הצד השני הזה אני פשוט יודע שאני יחזור לשלוט בשכונה ובכל האנשים שם, אני יהפוך למלך, אני למדתי אותם יותר מידי טוב ואני בידיוק איך לדבר עם כל אחד ואחד...(ככה זה בחברה של ערסים צריך לדעת איך לדבר עם אנשים, צריך להכ</div>Wed, 20 Jun 2007 21:59:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=6778636http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=6778636http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=6725146<div align="right" dir="rtl">דיברתי עם איריס, אחרי הרבה זיוני מוח של המון אנשים עשיתי את מה שכולם אמרו לי והרמתי צלצול לאיריס, דיברתי איתה ושוב הדקות נעלמו לי כאילו לא היו בכלל. הרבה זמן לא הרגשתי כל כך טוב מלדבר עם משהו, איריס היחידה שבאמת יכלה להבין אותי. והיא היתה חסרה לי בחודשים האחרונים שלא דיברנו, אבל הניתוק הזה עשה לי טוב בסופו של דבר, התגברתי עליה, ועל האהבה שלי אליה עכשיו אני באמת יכול להגדיר אותה כידידה שלי, עכשיו הלב שלי פנוי לדבר הטוב הבא, מקווה שהוא יהייה טיפה יותר דו-צדדי מאשר מה שהיה לי עם איריס. זה לא שהיא לא אהבה אותי בחזרה, היא אהבה אותי אבל כמו אח... זה בעסה, די בעסה לאהוב ככה משהו שלא יכול לאהוב אותך בחזרה באותה צורה, אבל היא היתה יקרה לי מידי בשביל להעלים אותה לגמריי מהחיים שלי, חשובה לי מידי, ויותר מזה אני רוצה להיות שם בשבילה בשביל לעזור לה בכל דבר שתרצה, כי אני יודע שהיא תעשה אותו דבר בשבילי, בתור ידידה. בנתיים התקדמתי עם החיים שלי, מצאתי משהי אחרת שאני יכול לקרוא לה חברה שלי, היא מצחיקה מתוקה ונראת מצויין, אבל יש רק בעיה אחת... אני לא אוהב אותה. כמה שזה נשמע מניאק אני סתם עכשיו צרי</div>Wed, 13 Jun 2007 20:43:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=6725146http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=6725146http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=6299636<div align="right" dir="rtl">אני כבר נכנסתי עמוק בתוך התהליך הזה, אני כבר לאבשליטה, זה שולט בי אני חושב. הרצון הזה לפוך לאדם אחד, להשתנות, להחליף את העור שלי ופרק ממני את הישן, ולהתחיל לחיות כחדש. זה השאיפה, לשם אני חותר, לשם אני גם יגיע... הכול מתחיל כבר להסתדר פחות או יותר דברים מתחילים לקבל צורה, במיוחד אני. הכל זורם לי והכל מתחיל להצליח לי, פתאום אני שם לב שדברים מתחילים לשחק לטובתי, ואלו הם אותם דברים שהיו נהרסים לי בפנים והיו מורידים אותי למטה, עמוק יותר לתוך הקבר שאני קובר לעצמי. אני מתחיל לחשוב, אני מתחיל להבין, אני באמת מתחיל לשלוט על החיים שלי, ובאנשים בחיים. בדקתי את זה, יצאתי לתקופה קצרה מתוך הקונכיה שלי ובדקתי את הפנינה שהתחילה להתבשל שם. הפנינה נראת לי מאוד מבטיחה, מאוד אמידה גם, אבל בהרצת מבחן הזו של האני החדש והדרך החדשה הזו הבנתי משהו. הבנתי שאני צריך להשתחרר מהנסיכה שלי לנתק איתה מגע וקשר, לקחת קצת פסק זמן מהידידות הזו ולשכוח. לנסות לשכוח את האהבה שלי ליפה הזו, לשכוח את הבחורה המופלא הזו שגרמה לי כל כך הרבה אושר בימים שלי איתה ובשיחות שלי איתה, מעצם זה שהייתי איתה נהנתי והיה לי טוב על</div>Tue, 17 Apr 2007 21:47:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=6299636http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=6299636http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=5979573<div align="right" dir="rtl">משקל שאבד ולא יחזור לעולם : 5 וחצי קילו וממשיך לספור אוקיי אז שבועיים עברו... אומנם יש שיפור, אך התסביכים לא עברו... אני יודע שיש עוד על מה לעבוד, והכי חשוב מבחינתי עכשיו זה לעבוד על התמימות. אני חושב לעצמי וזה נכון מה שאיציק קוקי אמר, אני כזה פטתי שזה מגעיל, אמן!!! כל מה שאנשים אומרים אני בולע, נופל להם בתוך הפיטיון כאילו אני איזה דג. לא חושב ולא דורש, תמים כזה... זה לא שאני נותן להם לנצל אותי, בידיוק להפך אני לא נותן להם, אני לא פראייר, אבל זה יותר גרוע מזה, בזה שאני מאמין למילים שלהם אני נכנס לפיתיון בולע אותו. ואז אני נזכר שאני לא פראייר ומתחילים הצרות, מתחילים הטעויות. אל תתן להם לדרוך עלייך, תצעק!!! תראה להם שאת השכל שיש לך בפנים אתה יודע גם לנצל. איך חזרת פתאום למצב הזה, פעם זה לא היה כך, אפילו לא קרוב. פעם אנשים כיבדו כי הם ידעו שאני לא טיפש, אבל עכשיו אני מתנהג כמו ילד מונגול. תתעורר!!! תפסיק לגמגם תפסיק להיות כזה עצלן ובתוך עצמך, תענה להם. אל תשאר בשקט, והכי חשוב תדרוש, אל תקבל את מה שאומרים לך כמובן מאליו. הם מסתירים משהו, לא כולם כמוך, בוטחים ומא</div>Wed, 07 Mar 2007 01:53:00 +0200sapir_18@hotmail.co.il (Un-loved)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=161959&blogcode=5979573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=161959&blog=5979573