אני כבר נכנסתי עמוק בתוך התהליך הזה, אני כבר לאבשליטה, זה שולט בי אני חושב.
הרצון הזה לפוך לאדם אחד, להשתנות, להחליף את העור שלי ופרק ממני את הישן, ולהתחיל לחיות כחדש.
זה השאיפה, לשם אני חותר, לשם אני גם יגיע...
הכול מתחיל כבר להסתדר פחות או יותר דברים מתחילים לקבל צורה, במיוחד אני.
הכל זורם לי והכל מתחיל להצליח לי, פתאום אני שם לב שדברים מתחילים לשחק לטובתי, ואלו הם אותם דברים שהיו נהרסים לי בפנים
והיו מורידים אותי למטה, עמוק יותר לתוך הקבר שאני קובר לעצמי.
אני מתחיל לחשוב, אני מתחיל להבין, אני באמת מתחיל לשלוט על החיים שלי, ובאנשים בחיים.
בדקתי את זה, יצאתי לתקופה קצרה מתוך הקונכיה שלי ובדקתי את הפנינה שהתחילה להתבשל שם.
הפנינה נראת לי מאוד מבטיחה, מאוד אמידה גם, אבל בהרצת מבחן הזו של האני החדש והדרך החדשה הזו הבנתי משהו.
הבנתי שאני צריך להשתחרר מהנסיכה שלי לנתק איתה מגע וקשר, לקחת קצת פסק זמן מהידידות הזו ולשכוח.
לנסות לשכוח את האהבה שלי ליפה הזו, לשכוח את הבחורה המופלא הזו שגרמה לי כל כך הרבה אושר בימים שלי איתה ובשיחות שלי איתה,
מעצם זה שהייתי איתה נהנתי והיה לי טוב על הנשמה, אבל היא לעולם לא תוכל להיות איתי, היא לעולם לא תרגיש משיכה אליי,
אני ידיד טוב מידי שלה, ואני אוהב אותה יותר מידי, אני חייב לעשות את הצעד הזה, אני חיב להתנתק ממנה ולנסות לשכוח את האהבה הזו,
כי זו הדרך היחידה, אני לעולם לא יאהב אחת אחרת כל עוד אני ימשיך להיות בקשר עם איריס ואני ימשיך לאהוב אותה כמו איזה חולה נפש.
אני ימשיך להסביר עוד בהמשך עכשיו אני שבור מידי.
אני חוזר לקונכיה שלי ולדיכאון שלי, עכשיו רק יותר חזק, ויותר עמוק, בלי הנסיכה שלי
בלי איריס המושלמת.
אבל לי יש תמיד לאן לשאוף עכשיו, אני יודע בידיוק לאן אני רוצה להגיע
אני יודע מה את אוהבת ואני יודע מה יעשה לי טוב
אני אוהב אותך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
