וואי,
אי אפשר אפילו להתחיל לספר.
באמת שזה טיול,שאתה לא שוכח.
הוא קשה,מאוד מאוד קשה.
חם לך,קר לך,קשה לך,כואב לך,מגרד לך,כבד לך,מציק לך,מרגיש לך לא טוב...
אבל כשאתה מגיעה לכנרת, (ימת כינרת,לא ים!><)
הסיפוק הזה. באמת,לדעת שעשית הכל,את הכל,
עזרת,הכנת,בישלת,הקמת,
התגבשת והכרת בגודל (תרתיי משמע) של השכבה הזו,
אתה מבין שהכל שווה את זה.
אתה מודע ליופי הארצישראלי הזה,המדהים הזה! אתה מכיר צדדים אחרים שלא חשבת שקיימים בחברים שלך,אתה יושב וחותך סלט ומכיר אנשים,קר לך ואתה יושב ליד מדורה עם אנשים ממקום אחר בארץ,
אתה רוקד,אתה מקים,אתה הולך,אתה מכין,
אתה הכל.
אם לא עושים,אז אין. אין מי שיעבוד בשבילך.
אתה אחראי לעצמך,אבל קודם כל,אתה חייב לשכבה שלך,
ואתה מבין שהיא פשוט מעל הכל.
שכבת אפק,
אתם אדיריםםם,באמת.
הצוות,והג'ובניקים בכלל. כולם!!!
היה אדירררררררר ואם אני אתחיל לספר חוויות זה לא ייגמר..
אז פולווןןןןןןןןןןןן חברים,
פולון:]
33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
