http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583heCopyright 2026 מיכליי.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9306270<div align="right" dir="rtl">ונגמר. אפיסת כוחות,מצבי רוח .. סוף שנה,ובה כל כך הרבה דברים מתחילים .. שאני לא בהכרח אוהבת, שאני לא אוהבת בכלל.</div>Wed, 04 Jun 2008 12:42:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9306270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=9306270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9250998<div align="right" dir="rtl">וכמה סבלנות יש לבן אדם ? כמה הוא יכול לתת מעצמו, ולא לקבל שום תמיכה,משום גורם-בשום מקום ? וכמה המקום שהיה פעם ביתי שלי, עכשיו רק מתיימר להיות כזה ? עצמאות שוברת שיאים,שקט וסערה מתחוללת מבפנים.. מה אני עושה כאן ?</div>Sun, 25 May 2008 20:54:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9250998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=9250998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9227130<div align="right" dir="rtl"> אנחנו מעריצים וסוגדים ליושבים וללא עושים מאום, כשהם הגוף העליון והחזק שאנו בוחרים לשים מעלינו, ועוד מודים להם על כך .. והם,באבסורדיות מוחלטת- הגוף המאשים בחוסר הוגנות כלפיהם ,המטפח אותם ואת המוניטין שלהם באי עשיית כלום.. חברה רציונלית בהחלט. </div>Wed, 21 May 2008 20:00:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9227130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=9227130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9216882<div align="right" dir="rtl"> "שלום בנות, אני רוני ואני בת 15 . אני נרגשת לעמוד בפניכן, ולספר לכן משהו שקורה בחיי לאחרונה, משהו שלא ציפיתי שאספר בפורום כזה. אני עומדת בפני יציאה למשלחת שעוסקת בדו קיום בארץ ובעולם, בפתרון הקונפליקט הבלתי פוסק בשלום. הפתרון, או יש לומר.. התקווה לפתרון, בעזרת בני נוער מארץ ישראל ומכל העולם, מוסלמים,נוצריםויהודים. הוא להגיע לאיזשהי הסכמה כיצד אנחנו משפיעים לשלום . אבל המצב רחוק מלהיות קל, אני לא נוסעת למשלחת כדי להביא שלום, כי למרבה הצער, זהודברשלא ביכולתי כרגעלעשות. אני נוסעת למשלחת כדי להביא תקווה לשלום בין הקרובים לי, ובשאיפה גדולה - להביא תקווה לשלום בין כולם. <P</div>Mon, 19 May 2008 22:20:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9216882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=9216882http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9140759<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לספר לכם על היום בו לא התקיים יותר דבר, מלבד שקט. כלומר, שקט במובן היחסי. על היום בו לא נשמעו מגפי הצבא בכניסה של הבית, הנקישות על הדלת לאחר מכן, על היום שבו אימא לא רצתה לפתוח כי היא ידעה מה תהיה הבשורה המרה, ולמרות זאת- ליבה השתתק לדקה, דמם-וחזר לפעום במהירות אדירה,כי הוא חייב- גם אם היא לא רצתה. רציתי לספר לכם על היום שבו הורדו כל המחסומים, והתגלו כל הפרצות בגדר, היו הרבה כאלה- מסתבר. רציתי לספר לכם, על היום בו התגלו כל סיפורי האהבה מעבר לגבול, ובדיוק ביום שהורדו המחסומים הן במציאות,הן בלב- התחתנו זה באחר זה, רבבות של זוגות משני צידי המחסום-מוכיחים כי שום בטון לא יוכל לעצור בעדם. רציתי לספר לכם, על היום בו כל סיפורי הזוועה היו כה רלוונטיים, וכל כך משמעותיים. על היום בו בכינו ביחד, כולנו. על כל מי שנגזל מאיתנו בטרם עת,רק כי לא התפכחנו והבנו שצריכה להגיע העת.העת שכולנו, בהגדרתו- יהיה כל בני האדם,לא בני אותה קבוצה. כמה הצטערנו שזה לא קרה קודם. רציתי לספר לכם, על היום בושרנו את התקווה בדום,הציפורים כאילו צייצו בעוצמה מירבית במתכוון-למשמע קול המואזין ק</div>Wed, 07 May 2008 13:31:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9140759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=9140759http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9073743<div align="right" dir="rtl">פחות מהווה יותר, כשהיותר הזה בעצם לא נחוץ. כשאתה נמצא תחת חום כבד,מים בקושי,אוכל חסר טעם- אתה מבין שכל אלה, התעסוקות היום יומיות האלה, למי יש יותר, למי יש פחות- רק מושכות את תשומת ליבנו, מונעות מאיתנו למקד את כל תשומת הלב,לדבר בו באמת צריך להתמקד .. אנחנו. אין זה הגיוני במקצת ? ובכל זאת, הארבעה ימים האלה נתנו לי פרספקטיבה של מה אני,מי אני- ומה יש לי לתת. היכן גבולות הנתינה שלי עומדים, אם עומדים בכלל .. הם נתנו לי להבין, שכשיש לי משהו בידיים-יש להעניק אותו לאחר- ידע הוא מעט חסר משמעות כשהוא אינו מועבר הלאה. נתנו לי לנצור בראש את הנופים היפים בארץ, נתנו לי להכיר את האנשים הטובים בארץ, נתנו לי להכיר יותר אנשים שחשבתי שהם הכי טובים בארץ- וגיליתי, ראו איזה פלא- שהם פשוט הרבה יותר מזה .. בברכת היה סי"ס אתגרי מוצלח ! חופש פסח עבר, וסמסטר מבחנים חדש .. בהצלחה לכולם (= </div>Sat, 26 Apr 2008 10:25:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9073743http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=9073743http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9005929<div align="right" dir="rtl">האם פעם הרגשתם מאוהבים ? לא,ברצינות. האם אי פעם הרגשתם ככה .. עם כל מה שכרוך בלהרגיש ככה ? האם אי פעם הרגשתם בשעת נשיקה כי הכל מתערפל מסביב, ורק אתם והאדם שאיתו אתם נמצאים חשובים ברגע קסום כמו זה? האם אי פעם בחייכם, הרגשתם במצב כזה שמחה מהולה באותו ..עצב מר ? <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm</div>Wed, 16 Apr 2008 01:56:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=9005929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=9005929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=8983493<div align="right" dir="rtl">מתיימרת אני לא. פשוט משהו או מישהו שמנסה להיות אדם טוב, גורם לאחרים טוב, בדרך לשינוי .. ומה פיספסתי ? ממתי זה רע ?</div>Sat, 12 Apr 2008 21:00:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=8983493http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=8983493http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=8888273<div align="right" dir="rtl">ומתיימרת לא להיות כזאת</div>Thu, 27 Mar 2008 13:16:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=8888273http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=8888273http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=8860414<div align="right" dir="rtl">בחיים לא חשבתי שאני יכולה להיות כל כך אמוציונלית- כמו שבחיים לא חשבתי שתהיה לי עמדה לחשוף בפני קהל, והנה- זה קרה. מקום שהיה לי בית הפך להיות כל כך מקום זניח. סוחבים בהחלט .. חלק מסכימים וחלק לא, אבל בסופו של דבר המטרה איננה מקדשת את האמצעים. בסדר, או לא בסדר- נתון לוויכוח כרגיל, הכל כאן דמוקרטיה. אבל הנה,במקום להתעסק לחיובי-התעסקנו בשלילי, אבל הנה, במקום להבין, ואז להתרגז-עשינו ההפך .. ואנחנו 'כולה',או 'כשתגדלי תביני' כל דבר איננו מספיק לעולם ..הפרפקציוניזם מטורף- ולאחר מכן ההוצאה מפרופורציות היא שלי בלבד. לדאוג מעט למישהו אחר- לא הזיק מעולם, להיות מעט בוגר, להבין, ואחר כך לפעול- לא פגע באף אחד. אז איך, מכל העובדות האלה, אני-תמיד, יוצאת נפגעת ?</div>Sat, 22 Mar 2008 18:06:00 +0200frankelit@hotmail.com (מיכליי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=157583&blogcode=8860414http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=157583&blog=8860414