לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משבר גיל 40. "מה שאינו הורג אותי - מחשל אותי". פרידריך ניטשה, 1888.


בעיצומו של משבר גיל 40, והנסיון לעשות בו סדר...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רוצה וגם לא


חיים בזוגיות.

משפט אחד קטנטן, שמכיל בתוכו עולם כה גדול ומורכב.

עולם שצברתי בו שנים של נסיון, שנים של בחירות אולי לא טובות ואולי כן,

בהן אני לא מגדירה את עצמי ביני לביני, בהן אני מתאימה את עצמי אליהם/ן יותר מכל דבר אחר.

יש לי נטייה לחשוב "תגידו לי מה ואיך אתם אוהבים את זה – אני אהיה".

 

אני רכה וקשוחה.

אני נמרצת וכבדה.

אני שטותניקית ורצינית.

אני שמחה ועצובה.

אני נשית וגברית.

אני חכמה וסתומה.

אני מתעניינת ומשתעממת.

אני יוזמת ופאסיבית.

אני חזקה וחלשה.

אני עצמאית וזקוקה.

אני חריפה ואטומה.

אני זריזה ואיטית.

אני מפונקת וסתגלנית.

אני מעזה וגם לא.

אני נעלבת ומתעלה.

אני מקשיבה ומדברת.

אני אמיצה ופוחדת.

אני נדיבה ומתקמצנת.

אני רוצה וגם לא.

אני מרָצה ותובענית.

אני ספונטאנית ושקולה.

אני עמוקה ורדודה.

אני ארצית וגשמית.

אני פרקטית וחולמנית.

אני רוח וגם חומר.

אני שאנטית ובורגנית.

אני מודרנית וכפרית.

 

אני הום סנטר של תכונות אישיות והתנהגויות, שווה לכל נפש.

 

וכשאני בתוך זוגיות, מחניק לי ואני רוצה החוצה.

כשזה נגמר – רווח לי.

וכשאני לא – אני כמהה.

 

ושלא תגידו לי שאני צריכה לעמוד על שלי, להחליט מה אני רוצה ומי אני ובלה בלה בלה.. זו אני.

 

 

נכתב על ידי Ziggy 40 , 23/8/2008 13:34   בקטגוריות אהבה ויחסים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הייתי מתעוררת ולמול עיני תבנית גופה מעלי.

המזרן השקוע של מיטת הקומותיים, הקפיצים החורקים.

היא למעלה. אני למטה.

אט אט הייתי מטפסת למעלה, נאחזת במעקה ומתבוננת בה.

מעריצה.

אחות קטנה לאחות גדולה.

...אני זוכרת שתמיד ירדה לה דמעה מזוית העין, בעודה

שוכבת על גבה, מתעוררת לאט לאט. ולבי נכמר...

"למה היא בוכה? תהיתי תמיד. למה היא עצובה?

"אני צריכה להיות נחמדה אליה... שלא תתעצב...".

כשהיתה מודעת לכך שאני מתבוננת בה, היתה מחייכת,

כאילו מתנערת ממצב הצבירה בו היתה נתונה,

חוזרת להיות אחותי הגדולה והנערצת.

כך אני זוכרת אותה, ואני קטנה בת שש. או שבע.

אז לא ידעתי שדמעות לפעמים זולגות מעצמן.

אז לא ידעתי כמה כאב יש בעולם.

אז לא ידעתי שכעבור עשר שנים

אותה אחות מופלאה תעמוד דומעת על הפסים

וגופה יתמזג עם רכבת דוהרת.

ומאותו רגע, הדמעות קיבלו משמעות חדשה...

נכתב על ידי Ziggy 40 , 8/12/2005 20:50   בקטגוריות אהבה ויחסים  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני קטנה


 

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.

אותי התמונה הזו פשוט מרגשת...

מסמלת עבורי אולי את כל מה שבעצם

צריך בחיים - להיות עטופים, בחום,

באהבה, ברוך, בדאגה לצרכינו.

לגדול עם דמות שמשרה כוח ואמון...

זו בעצם.... מהות משאלותי...

 

 

 

נכתב על ידי Ziggy 40 , 4/12/2005 21:31   בקטגוריות אהבה ויחסים  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקדשה


 

 
הנה נעלמה הצמרמורת בידיים, לשמיים
עכשיו אל התהום נתלש הפחד, ונעלם לעולם.
לתחנת ביניים אין סיבות, הולך מחליק
ובעולם אין פסגות שלא ניתן לכבוש.
 
בין השבילים הלא סלולים, אחד שלי
בין מכשולים לא מנוצחים, אחד אחרי
ושמות אלה ששוכבים, שלגים נמסים
בין הדרכים הלא סלולות, אחת שלי.
 
כאן בהילה כחולה של קרח, המדרון כולו יצוק
סוד צעדיו של מישהו גרניט שומר.
אני מתבונן בחלומי מעל ראשים
בתמימות מאמין בטוהר השלגים והמילים.
 
כשתעבור תקופה לא קצרה
לא אוכל לשכוח איך הצלחתי
היסוסים בתוכי לרצוח
ביום ההוא לחשו המים,
הצלחות תמיד
ויום, איזה יום היה אז? - אה כן רביעי.
 
 
מילים ולחן: ולדימיר ויסוצקי בביצוע ארקדי דוכין
 
*מוקדש לשלי פריד.
חבר.
איש יקר.
שהלך בטרם עת.

נכתב על ידי Ziggy 40 , 25/11/2005 13:37   בקטגוריות אהבה ויחסים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילדתי





ילדתי שלי,


יומולדת 18. אצלנו הישראלים זה יומולדת גדול. מיוחד. לכן אני מרגישה צורך לכתוב לך כמה מילים.


כשאני חושבת עלייך במעמד זה, דמעות חונקות את גרוני וממלאות עיני.


הידיעה שלי על כמה מופלאה את. פלא הבריאה. את ילדתי בכורתי, שמשמשת לי לא פעם,


דוגמא ומופת על איך בנאדם צריך להיות.


את מקור כל כך גדול לגאווה הורית.


כמה קטנה וצעירה, ויחד עם זאת, מלאת תבונה של ראש שבט אינדיאני זקן.


מלאת רגישות, ויכולת התבוננות פנימה לתוך נפשו של האדם.


זו מתנה גדולה. את תגיעי רחוק עם זה.


יש לך חכמת רחוב גדולה ואינסטינקטים בריאים וחזקים.


אני אוהבת את טוב לבך, איך שאת נמסה כשנעשה עוול למישהו, לבך נכמר ואת שועטת לעזרתו.


מגיל מאד צעיר למדת להיות אדם עם דעות מקוריות משלו.


תמיד עם עמוד שדרה זקוף, בעלת עמדה משלך ולא מושאלת.


אני גאה בך על זה. על המקוריות.


you are one of a kind


ואין שום אדם בעולם שמתקרב אלייך באותנטיות שלך.


יש לך ראייה רחבה ואת אשת אשכולות.


את תצליחי בכל דבר שתחליטי לעשות.


את עכשיו נמצאת לפני פרק חדש בחייך.


סיום גיל בית-ספר, תחילת שנת שירות והלאה לעולם המבוגרים.


זכרי תמיד, אבל תמיד, שבכל שביל בו תבחרי לצעוד, שאני אהיה שם בשבילך.


אתמוך בך, אעזור לך, אעודד אותך ואפרגן לך, אריע לך, ומעל לכל - אתן לך את


הדבר אותו תבקשי.


זכרי תמיד, שאני, אמא שלך, אוהבת אותך מעבר לכל אופק אפשרי ומחוברת אלייך בכל נימי נפשי,


כי את הילדה המתוקה שלי. היית. ותמיד תהיי.


באהבה אין קץ,


אמא.


ככה כתבתי לילדתי.
נכתב על ידי Ziggy 40 , 18/8/2005 23:53   בקטגוריות אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  Ziggy 40

בת: 60

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לZiggy 40 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ziggy 40 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)