http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739בעיצומו של משבר גיל 40, והנסיון לעשות בו סדר...heCopyright 2026 Ziggy 40. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/39/37/15/153739/misc/16396859.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=10489180<div align="right" dir="rtl">אז בלחץ קהל הקורא היחיד שלי (חומות - לא יכולה עליך..), אשתתף במבצע 'אני אוהב'. ולהלן תוצאות המושבעיםמן ההרים: - אני אוהבת לנסוע לבד באוטו, כש- I heard it through the grape vine בביצוע Creedence Clearwater Revival מתנגן בווליום שלא היה מבייש שחור מצוי בהארלם. (זה נכון להשבוע. וזה בהחלט מתחלף). - אני אוהבת אמבטיה חמה, עם שמן ריחני, אור נרות מרצד, כוס יין אדום,ולהרגיש איך כל המתח מתפוגג לו באוויר יחד עם האדים העולים. - אני אוהבת לראות את טקס 'לתפארת מדינת ישראל' כל שנה בערב יום העצמאות. זה מרגש אותי עד דמעות, ואולי אחד הרגעים הנדירים בהם אני מרגישה גאווה להיות חלק מהמקום הזה ומהעם הזה. - אני אוהבת לשיר. עם גיטרה. או בלי. בעברית, באנגלית. בכל מקום וכל הזמן. - אני אוהבת ירח מלא. הוא עושה לי טוב, כאילו סימן לבאות. ממלא אותי בחיוך. - אני אוהבת להתעורר בבוקר ולראות שאני באותה תנוחה בה נרדמתי, והשמיכה מסודרת ולא סתורה, והשיער לא נראה כאילו שמתי יד בשקע... אז אני חושבת שישנתי טוב. - אני אוהבת לקרא לפני השינה. ואם אני מצליחה לקרא יותר משני עמודים לפני שהספר נשמט על פני - זה</div>Mon, 02 Feb 2009 18:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=10489180http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=10489180http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9820039<div align="right" dir="rtl">פול מקרטני מגיע להופעה בארצנו הקטנטונת. חיפושית אחת מתוך ארבע החיפושיות המפורסמות בעולם. יש משהו מפתה בללכת להופעה כזו, בכל זאת, נופי ילדות ומה לא. אבל אני לא אלך. למה? אני אסביר. לא מזמן הביאו לנו את רוג'ר ווטרס - שארית הפינק פלויד להופעה בארץ. להקת הפינק פלויד משמעותית עבורי אלפי מונים מהחיפושיות.. קניתי כרטיס. היה ממש ממש יקר. גם הילדים רצו. נו טוב, חינכתי היטב. מה, אני אגיד לא? קניתי גם להם. היה ממשיקר כפול שלוש.. ההופעה המרגשת היתה אמורה להתחיל בסביבות תשע בערב באיזור לטרון. עשר דקות נסיעה מהבית. בגלל מימדי ההופעה, והלחץ בדרכים שצפו, יצאנו בארבע. רצינו לא לעמוד שעות בתור. עמדנו שעות בתור. אחר כך חיכינו שעות עד שההופעה תתחיל. ההופעה התחילה (עם חימום הזוי מעט של דייויד ברוזה). לא ראינו כלום. לא שמענו ממש טוב - הסאונד היה מאכזב בלשון המעטה. אחרי שחיסלנו את כל מה שהבאנו לאכול מהבית, קנינו משהו לאכול ולשתות. זה עלה כמו מיכל דלק.. כל כך הרבה שעות - לא יכלתי לסחוב קונטיינר של מזון ושתיה. ההופעה הסתיימה בחצות וחצי. יאללה למכוניות. נשמע פשוט? ממש לא. היו הסעות של אוטוב</div>Thu, 28 Aug 2008 09:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9820039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=9820039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9806920<div align="right" dir="rtl">לאהוב בעל חיים אינו דבר של מה בכך. מי שהתנסה בזה - יודע. ומכך, להפרד ממנו גם אינו דבר של מה בכך. (מבלי לפגוע, חלילה, במעמדה של הפרידה מבנאדם, ומי כמוני יודעת). אבל החלטתי להקדיש את הפוסט הזה לחתולים האהובים שלנו - הארי וסאלי. קיבלנו אותם לפני קרוב לחמש עשרה שנה, כשהם בגודל של כף ידי. והם הפכו מיד לחלק מהמשפחה. ישנו איתנו, אכלו איתנו, ובגדול העסיקו אותנו בלפתוח ולסגור להם את הדלת כל היום.. יש אמרה שמגדירה נורא יפה את מעמדו של החתול במשפחה - Dogs have owners. Cats have staff.. תכלס, זה נכון. הארי היה חתול ג'ינג'י שמן (9 קילו!). היה לו מזג רגוע, שנדיר לראות אצל חתולים. לא פחד מכלבים, אהב לשחק איתם. ניתן היה "להציק" לו ברמות שלא ייאומנו - והוא מעולם לא שרט או נשך. רבים אמרו שהוא חתול עם אישיות של כלב, כי הוא היה הולך אחרינו לכל מקום, כולל להכנס לבית אליו הלכנו, לעלות לאחד החדרים ולהתכרבל לו על הפוך וללכת לישון.. אמיתי. בבית של חברים. בחיי. הוא גם היה חתול מאד מתחשב. אם שכחנו פעם להוציא אותו בבוקר כשיצאנו לעבודה ולבית הספר, והוא היה נתקע כל היום בבית ו</div>Mon, 25 Aug 2008 19:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9806920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=9806920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9793482<div align="right" dir="rtl">חיים בזוגיות. משפט אחד קטנטן, שמכיל בתוכו עולם כה גדול ומורכב. עולם שצברתי בו שנים של נסיון, שניםשל בחירות אולי לא טובות ואולי כן, בהן אני לא מגדירה את עצמי ביני לביני, בהן אני מתאימה את עצמי אליהם/ן יותר מכל דבר אחר. יש לי נטייה לחשוב "תגידו לי מה ואיך אתם אוהבים את זה – אני אהיה". אני רכה וקשוחה. אני נמרצת וכבדה. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10p</div>Sat, 23 Aug 2008 13:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9793482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=9793482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9786167<div align="right" dir="rtl">כמעט נגעתי, אבל לא הגעתי מספיק קרוב. עכשיו זה בגדר תהייה. וזה לא מרפה. כמו עקיצה של יתוש, שאני יודעת שאסור לגרד - אבל זה נורא נעים.. ואני כמוחתלתול שסגרו לו את הדלת והוא מנסה להכנס מבעד לחלון.. ואולי... ואם אני... ולמה את כל כך לא נגישה?</div>Thu, 21 Aug 2008 23:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9786167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=9786167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9367521<div align="right" dir="rtl"> יודעת שאני יודעת וזה לא תמיד קשור למה שאני אומרת או עושה. גדולה בדיעבד. מלכה. מהירותהמחשבה עולה על המעשה או המילה וההתעלות היא הסנכרון שבינהם. לו רק היו לי מלים לתמונות אותן רואות עיני. פלא התבל השמיני היה נולד. הראיה החלקיקית, השברירית, החשופה, נטולת המיסוך. עירום קר, נוקשה, בשר חי. כך רואות עיני. ואז באה כבדות הלשון, העלגות, איטיות המחשבה. שוב – דיעבד. שניה אחרי לקלוט, להצטער. להצטער. כמה צער. לו רק ניתן היה להפיק אנרגיה מהצער. לוותר על התום, למען חדות הלשון. לא לחשוב. להקשיב. מתוך הקשב בא השקט. השקט של זן. להקשיב לנשימות. פנימה, החוצה. פנימה, החוצה. לאט. רק כשמקשיבים לנשימות – המוח לרגע נכבה.לתת לאגו מנוחה. או לעודדו אפילו לפרישה. לו ידעתי להגיע למנוחה לפני הנחלה. * מוקדש לחומות שכל כך חיכה..</div>Fri, 13 Jun 2008 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=9367521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=9367521http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=4756519<div align="right" dir="rtl">מחר הילד חוזר לפנימיה והוא מהול ברגשות מעורבים. כך היה גם מצב רוחו בשבועות האחרונים. מצוברח, חסר שקט ובכללי - די אומלל.ילד בן חמש-עשרה שסובל קשות מעודף רגישות ועודף גיל הבגרות...הצעתי לו שבערב האחרון שלו בבית, נעשה בילוי יחד.הוא הציע שנלך לראות את הסרט "אביבה אהובתי".אתמול ראינו במקרה מאחורי הקלעים על הסרט בטלויזיה. שמי זרחין ריגש אותי. היום ראינו את הסרט.לכו לראות.אין מילים.עכשיו הוא אורז.מצב רוחו מחוייך.גמני מחייכת.:)</div>Wed, 30 Aug 2006 20:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=4756519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=4756519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=4548899<div align="right" dir="rtl">היי! יש לי יומולדת שנה בבלוג! הופ, הופ, טרללה, גדלתי בשנה נה נה נה!</div>Fri, 04 Aug 2006 08:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=4548899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=4548899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=4548881<div align="right" dir="rtl">השעה שש אחה"צ. חזרתי הביתה מהעבודה.הומופוביה 17 בחדר מול המראה ובטלפון.... (שתי המרצפות שמול המראה הזו כבר קצת שחוקות לדעתי). בוגרת 19 מול הטלוויזיה עם מבט מזוגג והשלט ביד (מסתבר שזו לא רק תכונה של גברים). בכיור ערימה של כלים, ומה שהכי מעצבן אותי זה לא העובדה שיש ערימת כלים בכיור, זה שהמלעונה הקטנה לא לומדת להזרים קצת מים על הכלים, (אם היא חלילה לא מתכוונת לשטוף אותם לגמרי) על מנת שרוטב"אלף האיים" (שהיא מפיקה מקטשופ ומיונז)שעל הצלחת לא ייהפך לפסל סביבתי יצוק... אררררר.....! אני מכינה ארוחת ערב, ושלושתנו יושבות לאכול. שתיהן עושות לי פרצופים על כך שלילה קודם ישנתי אצל זוגתי. וכשהערתי משהו על הכלים בכיור, 19 זרקה משהו בסגנון "ככה זה כשאין הורים בבית...". שאלתי אותה מה העניין והיא ענתה משהו בסגנון אוליבר טוויסט, דיקנס, ילדים יתומים ומסכנים.... (הילדה בת 19!). הבאתי אותה בנאום של אני אוהבת אותם, והם הכי חשובים לי בעולם, ושכן, יש לי גם צורך באהבת מבוגרים, ולא רק אהבת אם לילדיה. אמרתי שמעציב אותי שהם לא יכולים לפרגן לי את זה ("הם" יען כי יש להן גם אח 15 שנמצא כרגע במחנה קיץ). וזה השלב בו הו</div>Fri, 04 Aug 2006 07:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=4548881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=4548881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=4521298<div align="right" dir="rtl">אהבה (!) אני בעננים...ילדים הומופובים. (שניים מתוך השלושה...). יורדת מהר מהעננים...מה עושים אתם?!אני סבלנית, מבינה, רואה אותם, נותנת להם ספייס, מכבדת, אבל....קיבינימט!הבת שלי, אגב, אמרה לי בשיחה לפני כמה חודשים: "אמא, אני לא הומופובית, שלא תחשבי, יש לי אפילו חברה לסבית (אני: וואללה?! מי?!), אבל כל עוד זו לא אמא שלי...". והיא בת 17... אבל אני בעננים.... :)</div>Mon, 31 Jul 2006 23:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ziggy 40)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=153739&blogcode=4521298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=153739&blog=4521298