משבר גיל 40. "מה שאינו הורג אותי - מחשל אותי". פרידריך ניטשה, 1888.

יודעת שאני יודעת וזה לא תמיד קשור למה שאני אומרת או עושה. גדולה בדיעבד. מלכה. מהירות המחשבה עולה על המעשה או המילה וההתעלות היא הסנכרון שבינהם. לו רק היו לי מלים לתמונות אותן רואות עיני. פלא התבל השמיני היה נולד. הראיה החלקיקית, השברירית, החשופה, נטולת המיסוך. עירום קר, נוקשה, בשר חי. כך רואות עיני. ואז באה כבדות הלשון, העלגות, איטיות המחשבה. שוב – דיעבד. שניה אחרי לקלוט, להצטער. להצטער. כמה צער. לו רק ניתן היה להפיק אנרגיה מהצער. לוותר על התום, למען חדות הלשון. לא לחשוב. להקשיב. מתוך הקשב בא השקט. השקט של זן. להקשיב לנשימות. פנימה, החוצה. פנימה, החוצה. לאט. רק כשמקשיבים לנשימות – המוח לרגע נכבה. לתת לאגו מנוחה. או לעודדו אפילו לפרישה. לו ידעתי להגיע למנוחה לפני הנחלה.

* מוקדש לחומות שכל כך חיכה..