משבר גיל 40. "מה שאינו הורג אותי - מחשל אותי". פרידריך ניטשה, 1888.

חשבתי היום על מאבקי החיים. אנחנו קמים בבוקר, הולכים לעבודה, חוזרים הביתה. בין לבין, משלמים חשבונות, מתקנים את האוטו במוסך (הופ, הלכו עוד 1,500 שקל...), משלמים ארנונה, מגיע חשבון הפלאפון...., קופצים למכולת לקנות חלב ויוגורט וזה עלה 300 שקל..., קונים לילדים ציוד לביה"ס (הלכו עוד 1,000 שקל...), מתדלקים בעוד 200 שקל, משלמים חשמל, וכו' וכו', זה לא נגמר, נאבקים במינוס, וכל זה בשביל מה?! מהם וכמה הם הרגעים הקטנים של החסד? שטוב לנו? שיש לנו באמת, אבל באמת, קצת נחת?

הם מעטים...

אני מכירה את כל המנטרות האלה לחיים הטובים. אבל זה לא ממש עובד... כי פתאום באמצע החיים נופל עלינו סרטן. ואז באמת הכל משתבש...

וזה לא כל כך קל לזרוק הכל בשביל להנות. כי יש מחוייבות. וצריך עבודה וצריך פרנסה וצריך לשלם חשבונות וצריך וצריך...

מה יהיה?