כן כן, אני יודעת. שלושה חודשים. המון זמן. לא הכי יפה מצידי להיעלם ללא כל התראה. אבל האמת היא שלא תכננתי את זה. "אני אכתוב עוד מעט" זה משפט שמעתי את עצמי אומרת לעצמי כמעט מדי יום, אך כש"עוד מעט" הגיע, "אוף, אין לי כוח עכשיו. מחר. מבטיחה".
כך הצטרפו ימים לשבועות ושבועות לחודשים.
באיזושהי נקודה זמן, הכתיבה כאן היתה לעבודה, למשהו שצריך לעשות. זאת, כשמקביל, קרו 2 דברים נוספים - גם שמתי לב שיותר ויותר אנשים הפסיקו לדבר איתי ולהתעניין ופשוט הסתפקו בלהתעדכן כאן. ובנוסף, התחלתי להסתגר, או יותר נכון, להתכנס, עם עצמי ומשפחתי וחבריי הקרובים. זה נכון לי ונוח ונעים, לפחות לבינתיים.
אז מה היה לנו (טוב, לי..), בראשי פרקים (מקוה שאדייק בסדר הכרונולוגי) -
■ הכנעתי את ביטוח לאומי :-)
■ חגגתי יומולדת. 32 שנים על פני כדור הארץ. במקום חגיגה אחת גדולה,העדפתי השנה הרבה קטנות ואינטימיו. וואלה, סדר העדיפויות שלי הוכיח את עצמו שוב וככה גם חגגתי חודש שלם.
■ איבדתי את החברה הכי טובה שלי. את סוניה, עברה איתי את השנים המכריעות והמאתגרות בחיי, הייתה איתי 24/7 ושמרנו אחת על השנייה. אחרי יומיים של הרגשה רעה מאד, התקבלה אבחנה של סרטן בקיבה והחלטנו להרדימה. תהום עצומה נפערה בחיינו ובליבנו וקשהמאד להתאושש מזה.
■ עשרה ימים לאחר מכן סרנו ליום האימוץ של אס.או.אס ואימצנו כלבה מדהימה ביופייה בת 7 חודשים, לה הענקנו את השם שולי (ע"ש גב' אלוני הנערצת). האושר גדול, אם כי סוניה עודה חסרה מאד.
■ התחלתי ללמוד, קורס בשם נקודת מפנה. מאד מאד מעניין ומחכים. עוד חודש מתחילים לימודי הקואצ'ינג.
■ ממשיכה כמובן עם פיזיותרפיסטים למיניהם ועם העבודה המספקת בגלובס.
אשתדל לעדכן לעיתים יותר קרובות ואני מאמינה שאם יקרה לי משו, מישהו כבר יעדכן. אבל לא יקרה כלום :-)
תודה שאתם (עוד) פה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
