http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892A Peaceful WarriorheCopyright 2019 שיר החורש. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=13845566<div align="right" dir="rtl"> נכתב ע"י איציק בעלה של שיר החורש ז"ל (נפטרה 10.8.2012) כמעט שנה שאת לא פה... איתי ובקושי רב (כן יש דמעות שמשתחררות עם הכתיבה והיא לקחה מספר ימים) לקחתי על עצמי משימה לרשום כאן כמה מילים לכל העוקבות/עוקבים. הרי במהלך השנים שכתבת, לא הייתי שותף לקריאה פה, ורק אחרי שעזבת - גמעתי את כולו בבת אחת רצופה. ואת הרי ידעת שאני לא אוהב לקרוא &ndash; לא הרבה, ובמיוחד לא על החיים שלנו ממבט של צד אחד, אבל משום מה היה חשוב לי לאחר עזיבתך, להיות שותף לקו המחשבה הבריא והחזק ביותר שהכרתי, ומסתבר שלא רק אני... עברה (עליי לפחות) שנה קשה בלעדייך, עובדה שעדיין קשה לי לחשוב על כך שאת לא כאן יותר - כאן לידי, ולא רק לידי, אלא כאן בין החיים לעשות לכולם טוב יותר, וכאן בבלוג לחזק את הקוראים... אז ישבו יוצרי גורל וחשבו על דרכים להמשיך את דרכך והחליטו שאחת מהדרכים (מסתבר שיש כמה..) היא להרים מופע התרמה של מלך הרוק הישראלי &ndash; שלום חנוך עבור 'עמותת בקול' שהיית שותפה לתחילת דרכה. הבנתי לאחר שיחה עם ורדית - מנכ"לית העמותה, המחליפה של עידו (משום מה אני מרגיש שאני כותב כאן כדי ליידע אותך בשינויים שח</div>Fri, 12 Jul 2013 10:28:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=13845566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=13845566http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=13192925<div align="right" dir="rtl"> לקראת הפסח, הבא עלינו לטובה ועמו האביב וניחוחותיו המשכרים, מצאתי את עצמי מהרהרת במושג 'חירות' ובמשמעויותיו בעולמי. אין זה סוד שבשנה החולפת סבלתי מכאבים חסרי תקדים, ייסורים שתדירות, מנעו ממני שינה כמו גם את התפקוד היומיומי התקין שלי. תכופות אמרתי לעצמי, או העליתי בתודעתי, שכאבים ברמות כאלו&ndash;ניתןלראות בהם כלא, שבין קירותיו אני כלואה ואינימסוגלת לתפקד כבעבר.משל ניטלה ממני חירותי. ולמה לעצור בכאבים? גם את הגוף ניתן לדמות לכלא. את המחלה. את כיסא הגלגלים. אך הנה אני, שירה חורש, שיש לה מחלה, שהיא מרותקת לכיסא גלגלים וסובלת מכאביםעוצמתיים, ובעלת חירות, או חופש, פנימית. קחו את התמונה מלפני מספר ימים&ndash;יום שטוף שמש, אחד הראשונים באביב הנוכחי. החלטנו, איציק ואני, לרדת עם שולי. כשירדנו, פגש אותנו האביב במלוא עו</div>Thu, 05 Apr 2012 12:26:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=13192925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=13192925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=13045213<div align="right" dir="rtl"> כבר כמה ימים שהשיר הזה מתנגן לי בראש, ומדי פעם גם על השפתיים, כשאין איש שומע בקרבת מקום כן, אולי גם יהיה לי שפם!!!!!!!!!!!!!! נכון שעושה חשק לרקוד? בוודאי שכן. למה אני מספרת לכם את זה? כי אני רוצה לדבר קצת על אושר ושמחה. אפתח בלומר שאני עברתי ועוברת תקופה קשה מאד. הכאבים ברגל ימין החריפו מאד בשנה האחרונה עד לרמות בל יתוארנה. המצב הביא אותי להתנתק אט אט במישורים רבים בחיי, כמו כתיבה כאן, כמו מחברים (סליחה!!!) וכמו מה'חוץ', ולהצטנף בכורסה שלי מול הטי.וי, או עם הקינדל. דיכאון. לפני שבועיים גילו סופסוף את המקור - מפרק ירך הרוס - אך דרושות בדיקות נוספות בטרם יחליטו הרופאים מה לעשות... דיכאון. ואז, בשבת האחרונה הוחלט לארוז את שולי ולנסו</div>Wed, 08 Feb 2012 13:04:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=13045213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=13045213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12970817<div align="right" dir="rtl">שאר רוח, דרך היצירה, התגלות, הארה פנימית כך על-פי בבילון כשהתחלתי את לימודי האימון והוצמדה אליי המאמנת היקרה שלי, יעל, התרעמתי הפניה על כך שכולם אומרים שאני מעוררת השראה, כי אני לא מבינה מה זה. מה זה הדבר הזה שדבריי כביכול מעניקים להם, בתכל'ס? אתם מבינים, תכל'ס תמיד היה כל כך חשוב לי, שכמעט מצאתי את עצמי במשרד הפנים, מוסיפה אותו כשמי האמצעי. למותר לציין שהעבודה בגלובס לא תרמה לעניין, שם השורה התחתונה היא ה-Main Event. מאז בגרתי, החכמתי והבנתי שהשראה היא מושג ותו לא, וכדרכם של מושגים, יש לה משמעות - או משמעיות - שונה בעולמו הפרטי של כל אדם ואדם. בעולם שלי, השראה היא קודם כל מוטיבציה לקום ולעשות משהו ערכי. למשל, יניב אבירן המדהים עורר אצלי השראה לכתוב את הפוסט שאתם קוראים כעת. השראה עבורי היא גם התגלות, מה שאופרה-מתי-היא-חוזרת מכנה Aha! Moment. הרגע הזה שאת שומעת/רואה/קוראת משהו ונדלקת לך נורה בתודעה או בבטן ואת מבינה משהו עמוק לגבי חייך שלך, או החיים בכללותם. החיים הם מקור בלתי נדלה להשראה, כי ניתן לשאוב אותה מכל מי ומה שנכנס לחי</div>Sun, 01 Jan 2012 13:57:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12970817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=12970817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12773871<div align="right" dir="rtl">אני מביאה לכאן את ברכתי לשנה החדשה :-)לקראת השנה החדשה, ויום הולדתי הקרב, אני סוקרת את שעברתי בחודשיםהללו ותוהה מה, אם בכלל, השגתי. אני חושבת שההישג המשמעותי ביותר, לכאורה, הואהעזיבה את גלובס, שהיה לי בית חם, מוגן ותומך.אלא שכשעזבתי אתגלובס לצאת לדרכי כמאמנת, נותרתילפתע עם בדידות, אי-ודאות וימבה זמן פנוי. פנוי להרהר באותם בדידות ואי-ודאות, פנוילחוש במלוא עוצמתם את כאביי הפיזיים, שהרי יותר לא עבדתי 7-8 שעות רצוף, ששימשואותי גם להסחת דעת מהגוף.ואםלא די בכך, לכל השעות הפנויות, בהן לא אימנתי, נוספו רגשי אשמה על כך שרק נחתי ולאהייתי פרודוקטיבית, יעילה ומועילה. בינינו, מי לא מכיר, או בעיקר מכירה, את זה,חוסר יכולת לנוח מבלי לשפוט את עצמך, בלי מחשבות ביקורתיות, מחשבות על העבר והעתיד?איך דואגים ל-WELL BEING שלנו, מבלי שכל הרעשים הללו יסתובבו בראש,בתודעה שלנו?את התשובה מצאתיבספרים, וגם הודות לאימון שלי – חמלה. חמלה עצמית.בספרותהבודהיסטית מתוארת החמלה כרטט של הלב למראה כאב, כיכולת לראות את הקשיים שלנו"בעיניים טובות". אנחנו זקוקים לחמלה, לא לכעס, כדי ללמוד לפתח רכותועדינות אל מול הקשיים שלנו, במקו</div>Fri, 30 Sep 2011 15:41:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12773871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=12773871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12661024<div align="right" dir="rtl">פוסט שפרסמתי בדף הפייסבוק שלי אתחיל בווידוי &ndash; אני אוהבת להתלבש. אוהבת בגדים, לבחור, לשלב. אוהבת בדים,צבעים, הדפסים. אוהבת להרגיש נשית ויפה וזוהרת. בחטיבת הביניים גיליתי את השמלות, וכמה שהן מחמיאות לי ומתאימות למבנה הגוף ה'אגסי' שלי (=ישבן תוניסאי לא קטן...:-)). את החצאית גיליתי מאוחר יותר, סביב התקופה של אחרי התיכון. יום אחד אבא חזר הביתה ובאמתחתו חצאית ארוכה מתנפנפת בצבע כחול כהה עם הדפס של פרחים לבנים. מאותו יום, בעקבות הדמות שהביטה עליי במראה, התחלתי לאסוף חצאיות, ככל שהתקציב הרשה לי. המועדפות היו חצאיות עם הדפס, להן התאמתי חולצה צמודה חלקה. לשמחתי, הן היו בכל מקום &ndash;ברשתות הגדולות, בחנויות המעצבים ובשוק הפשפשים, ולי היה כשרון למצוא מציאות, יפות ובמחיר סביר ומטה. כשעברתי לכסא גלגלים בפעם הראשונה, ונוכחתי שהחצאיות אינן ישימות, לא כשאחרים לוקחים אותך לשירותים, לא הזיז לי. ידעתי שאעבוד קשה, אשוב ללכת וללבוש אותן, אלו שהסתכלו עליי מלמעלה בכל פעם שפתחתי את הארון, ואכן &ndash; כך היה. כך, חשבתי, יהיה גם הפעם. השארתי אותן. השנה ציינתי 4 שנים לכסא. <sp</div>Wed, 03 Aug 2011 15:28:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12661024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=12661024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12632708<div align="right" dir="rtl">קוראיי היקרים, בחודשיים שעברו מאז העדכון, איציק ואנוכי עבדנו על דף פייסבוק לעסק האימון שלי.. ואם תהיתם, וברור שכן, לאמן זה כיף, ומלמד ומשפיע ובכלל, הגשמת חלום והגשמת ייעוד. אז... כנסו כנסו </div>Wed, 20 Jul 2011 15:15:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12632708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=12632708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12493249<div align="right" dir="rtl">כשהייתי בת 14 וצ'ופצ'יק, לאחר ניתוח הראש הראשון שלי בפריז, התחלתי ללכת למרפאת בביו אנרגיה, שלה אותה מחלה כשלי, ויום אחד, כשפלטתישאני חולה, היא הביטה בי כשבעיניה המון רוך וחמלה &ndash; את לא חולה, יש לך מחלה. היא, המחלה, אינה את. דברים רבים למדתי מנה במשך 7 שנות טיפולים אצלה, אך זה החשוב ביותר. חשוב משום שכך חייתי את חיי מאז. אני איני המחלה, אני איני החירשות, ואיני הנכות. אני שירה והכל אפשרי עבורי! לעשות שירות לאומי, להוציא תואר, להתחתן, לעבוד בגלובס, ללכת להופעות וליהנות ממוזיקה, להיות מאמנת. לא בגלל המגבלות, לא למרותן, אלא בלי קשר אליהן. לגוף שלי יש קשיים טכניים, אך הוא חיצוני לי. הוא הנסיבות של חיי. אני, יכולותיי ואושרי כלל לא קשורים לנסיבות חיי. נסיבות משתנת כל רגע ורגע, ואם אושרי, מי שאני ומה שאפשרי לי היו תלויים בהן &ndash; הייתי בבעיה. אל תסתכלו עליי ככה. גם אתם גדולים, וגם לכם הכל אפשרי. וכן, יודעת שקשה לתפוס זאת. ברבות הימים והשנים, הגעתי לאימושיין, שם למדתי לאמן בשיטת הסאטיה, שהיא גם דרך חיים, המבוססת על בודהיזם טיבטי. הלימודים, האימון שא</div>Sun, 15 May 2011 14:26:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12493249http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=12493249http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12464356<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם וברכות. המון זמן שלא נפגשנו. אין לי הסברים או תירוצים. יכולה רק לתאר את המציאות. באוקטובר 2009 חיי השתנו לבלי היכר. התחלתי ללמוד באימושיין, סוניה שלי נפטרה בשיבה קורעת לב והתחלתי טיפול באווסטין. הלימודים קירבו אותי לבודהיזם, לעצמי, ובעקבות האימון האישי שהתלווה להם ואשר נמשך עד היום - וכנראה לכל חיים - התבוננתי בעצמי, התכנסתי פנימה, השתחררתי מהמגבלות ששמתי על עצמי במהלך חיי, וכך נוצרה לי פניות לתרום לעולם, לצמוח. נכנסה לחיי שלווה אמיתית, שאינה תלויה בנסיבות חיי - הבריאות, הקריירה וכו' -נסיבות שהן חיצוניות לי ואינן מי שאני. כן, גם הגוף שלי חיצוני לי ואינו מי שאני. במהותי, ההוויה שלי, אני שלווה וחופשייה. חל בי שינוי עמוק. הסתגרתי בתוך עצמי, התבוננתי וחקרתי ולבסוף הגעתי למסקנה שהכי נכון לי לעזוב את גלובס, להתמסר לאימון, לצד טיפוח ה-וול ביאינג שלי. בדיוק3 חודשים שאיני עורכת/כתבת, אלא אני מאמנת הווייתית במשרה מלאה, ונהנית מכל רגע. מגשימה חלום. "אנשים רבים הפכו אבדן, תאונה, מגבלות, מחלה למורה הגדול ביותר שלהם. דברים אלו לימדו אותם לשחרר את הדימוי העצמי השקרי ואת המ</div>Sun, 01 May 2011 13:05:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12464356http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=12464356http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12015499<div align="right" dir="rtl"> המון זמן לא כתבתי כאן - או בכלל, מחוץ לגלובס - וזו עובדהמתמיהה למדי בהתחשב באהבה שלי לכתיבה. אבל מצד שני, זה רק חלק ממגה כללית יותר בחיי בחודשים האחרונים, של התכנסות פנימה. כשהתחלתי ללמוד אימון, לפני שנה כמעט, חשבתי שאני באה לרכוש מקצוע, וברגע שאסיים את הלימודים, אלך לדרכי. בפועל - יצאתי לחפש מקצוע ומצאתי משפחה. עצם הישיבה בכיתה, במרחב המאפשר, החומל והמעניק הזה, השיחות והדיונים בו, ההתבוננות פנימה, החשיפה לתכנים ודרכי חשיבה שלא הכרתי - לא ששינו אותי, אלא ש(גם) בזכותם אני שירה 'משופרת', אותנטית יותר, שלווה ונקייה יותר. מאושרת הרבה יותר. וגם נאהבת יותר. התחברתי לחבריי לספסל הלימודים בצורה שלא חשבתי שתתרחש, ואת חלקם אני בהחלט מחשיבה משפחה. בתור אחת שהיתה רגילה לשבת בצד, לשמוע מדי פעם על מה כל שהשאר משוחחים ולעיתים נדירות להשתלב בשיחה עצמה, נפתח בפניי עולם חדש, שבו אני יושבת במעגל ואני חלק משמעותי בו. אנשים פתאום ממתינים למה שיש לי לומר... שווה בין שווים. ויש לי את יעל. יעל היא המאמנת המדהימה האישית שלי. כל תלמיד קיבל גם מאמנ/ת אישי/ת במקביל ללימודי האימון, ואני קיבלתי אי</div>Thu, 02 Sep 2010 13:26:00 +0200horesh.shira@gmail.com (שיר החורש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=12015499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150892&blog=12015499