לא התחדש כלום
האמת? נהיה רק יותר גרוע
גם לכלבה שלי יש חשד לסרטן
חשד..זה נכון, זה לא בטוח עדיין אבל זה גם יכול להסתבר כנכון.
ואני?
עוד חודש בדיוק אני אמורה להיכנס לתל השומר
עוד חודש בדיוק, יום אחרי בגרות, אני נהיית חיילת
עוד חודש בדיוק כולם ישארו בחוץ ואני נכנסת פנימה- לבד.
אז כן ההורים יבואו, חברות יבואו, פונץ' שלי תישאר בבית וכך גם האחים שלי
אני רק כותבת את זה וכבר יורדות דמעות, לא באמת חשבתי שהיום הזה יגיע
ואני, הקטנה מכולם, זאת שחשבה שצבא זה רחוקקקקקקקק..הרי מה היא רק ילדה קטנה
אני, דווקא אני הראשונה מבין כל החברות שנופלת לידיים הלא כל כך עדינות של צה"ל.
ולא אכפת לי שמי שמתגייס מוקדם משתחרר מוקדם, לפחות שהיו אומרים לי מה אני הולכת לעשות שם
אבל לא, כלום, סודיות, ואני הולכת אל הלא נודע.
איפה כל התוכניות לנסוע לתיאלנד, לעשות פסיכומטרי, משהו..הכל השתבש כי אפילו יום אין לי לנוח.
הכי מבאס אותי זה שהחברה הטובה שלי היתה אמורה לעבור איתי לפחות את היום הראשון, אבל אז דחו גם לה ת'גיוס
לכל העולם דחו ת'גיוס..לכולם חוץ ממני.
אז כן..ברוך הבא לצה"ל - אמיר כבר הסביר לי מה התנאים שם..נורא נחמד
אבל יהיה בסדר, המפונקת של אמא תעבור את זה..יהיה בסדר.
שקרנית.
כולם כועסים, שיקפצו לי אין לי כוח לתת דין וחשבון לאף אחד, לא למי שזה לא מגיע לפחות.
יום שני בגרות, לא מעניין אותי, אני אלמד כמה שעות מחר וזהו
כבר לא מעניין אותי בגרויות בכלל, לא מעניין אותי כלום
רוצה רק חיבוק, חיבוק ארוך וחזק, להרגיש שהוא שם בשבילי אבל הוא לא, הוא רחוק
ואני..אני לבד
והנה עוד פוסט דיכאוני, שיהיה
רק אני, בלי שום מסכות או שטויות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
