<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>סתם..החיים שלי :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305</link><description>Just Me</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 little May. All Rights Reserved.</copyright><image><title>סתם..החיים שלי :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/05/03/15/150305/misc/21347222.jpg</url></image><item><title>אני שביל שעובר וחוזר אליך..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12306765</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מבולבלת.
זה בעיקר מה שקורה לי כרגע.
עד שאני מגיעה להחלטות ובטוחה שנסגרתי על עצמי אני עושה בדיוק ההפך.
הוא צודק, אני לא באמת רוצה, אני לא מראה שבא לי להיות בקשר הזה כי אני לא - אז סיימתי את זה.
אני לא יכולה להיות &apos;מוגבלת&apos;, צריכה שהבחור שלי לא יהיה תלוי בי. לא יכולה עם ההרגשה הזאת..לכל אחד יש את החיים שלו.
אני יכולה לעבור חודש בלי לראות אותו כי אני אוהבת את ההרגשה של געגוע וכי אני לא רוצה להגיע לתחושת מיצוי שהרגשתי בכל קשר שהיה לי.
פשוט נוח לי לבד כרגע.

חוץ מזה דברים קצת מתחילים להסתדר לי. זאת הרגשה מדהימה לראות מישהו שעבדתי איתו בפגישה חטופה במדרגות ולשמוע אותו צועק לעברי &quot;שיהיה לך ברור שהיית מאד חסרה פה ואני מאושר שחזרת&quot;, באמת שהתגעגעתי.
אז נכון יש מלא עבודה אבל אני מתמודדת עם זה בדרך שלי..לאט לאט נגיע גבוה :)

מחר יהיה יום ארוך..בקריה..אבל על ב&apos;! (אני גאון עם האישורים האלה).
שיהיה שבוע אדיר,
מאיץ&apos;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Feb 2011 15:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12306765</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12306765</comments></item><item><title>נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12259174</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;השמיים כחולים היום ושוב ינואר בלי גשם אני בבית והחוץ הוא תמונה מטושטשת חלמתי שאני בורחת מכלוב של ציפורים או רשת כל הלילה חיפשתי אותך בבוקר קיבלתי אי-מייל קצר ונחמד כתבת: &quot;היי, איפה את?&quot; ולא אמרת כלום כמעט וידעתי שאתה שם לבד וידעתי שאף אחת לא תפסה את המקום שלי בלב שלך שלי בלב שלך ואף אחת לא תפסה את המקום שלי בלב שלך שלי בלב שלך לפעמים אני שומעת עליך מחברים הם אומרים שאתה מקפיד עכשיו על חיים מסודרים שאתה כבר לא מכור לדרמות ולכבישים המהירים יש לך אישה שאתה אוהב ומשפחה אבל אני מכירה אותך ורואה על מה אתה שומר גיבור חמוש בנעלי-בית משתיק קולות ומצנזר ויודעת שאתה חושב עלי עלי ויודעת שאף אחת לא תופסת את המקום שלי בלב שלך שלי בלב שלך ואף אחת לא תופסת את המקום שלי בלב שלך שלי בלב שלך אני רואה לך את החלומות ורואה ממה אתה פוחד נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד נישקתי לך את הנשמה ואתה לי ואף אחת לא תתפוס את המקום שלי בלב שלך שלי בלב שלך





לא יאמן כמה שהשיר הזה נכון.
הוא כעס עלי ביום חמישי, הוציא את כל הרעל והתסכול החוצה כי אמרתי לו שזה לא זה, אני לא רוצהוהוא סתם בונה מגדלים באוויר.
כל דב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 Jan 2011 16:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12259174</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12259174</comments></item><item><title>פתאום לחץ</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12245346</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;למה בעצם?
פתאום אני חושבת..למה עשיתי את זה? אני באמת רוצה לחזור?
אז כן. מעניין לי שם, אומנם קשה אבל שווה את זה.
מבחינת האנשים זה מלחיץ..את רובם אני לא כל כך אוהבת..פשוט לא באים לי בטוב. 
הם בטח חושבים &quot;מה היא חוזרת? אין לה מה לחפש בחוץ?&quot; אז לא...זה לא אותו דבר וזאת גם שנה אז לא ביג דיל.

החלום אתמול בלילה בלבל אותי..ממש. לא יודעת מה נסגר איתי שפתאום חלמתי על טירונות..אבל לא טירונות כמו שהיתה לי.
כאילו אני מתגייסת מחר מחדש...

תאכלס, מה שהכי מלחיץ אותי ממחר זה איך אני אסתדר עם האוטו בפקק...מתה מפחד. באמת שידני זה סיוט, הלוואי והכל ילך חלק.

מה חוץ? קיבלתי את הנשיקת סילבסטר שלי, ואני מבולבלת..אין לי מושג לאן אנחנו ממשיכים, מה יהיה?

מתהפכת לי הבטן...התרגשות?אולי.

לילה טוב,
מאי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 01 Jan 2011 23:07:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12245346</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12245346</comments></item><item><title>מבטים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12222721</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז היום סיפרו להם שאני חוזרת, נו יופי..בכל זאת זה קורה עוד שבועיים..
כמו שחשבתי, יש כאלה ששמחו ויש כאלה שממש לא - טוב גם אני לא מאושרת מלפגוש אותם.

בכל אופן גיליתי שחלקם חושבים שאני ממש שונאת אותם למרות שלא החלפתי איתם אפילו מילה..למה? כי אני בוחנת אנשים לפני שאני מתחילה לדבר ומסתבר שזה מלחיץ ומפחיד אותם אבל אני ממש לא עושה את זה בכוונה.
מה שכן - מי שנחמד אלי אני אהיה הכי טובה אליו אבל מי שלא..הוא יכיר את הצד הלא חביב שלי. מה לעשות...אי אפשר לתת לאחרים לנצל אותך ואני שונאת צביעות.

זה הולך להיות תפקיד ענק. יש לי מלא רעיונות וכיוונים חדשים ואני הולכת לעבוד עם ה&apos;גברברים&apos; של צה&apos;ל.. :)
מלחיץ.מאד מלחיץ. אבל אני גם יודעת שאני אהיה בסדר .

לא יאמן שעוד שבועיים זה נגמר. פתאום בא לי להספיק כל כך הרבה.
בא לי לנסוע לחרמון ולראש הנקרה
בא לי ללכת לספא
בא לי לנסוע לקיסריה
בא לי לקנות עוד מלא בגדים
בא לי להיות ילדה קטנה וללכת ללונה פארק
בא לי לנסוע לירושלים
בא לי לעשות ערב בנות
בא לי לעשות ערב סרטים

בא לי עוד מלא דברים...

בא לי ולא בא לי.
ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 20 Dec 2010 20:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12222721</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12222721</comments></item><item><title>הגיגים באמצע הלילה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12201376</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;waka waka



אני;הוא;מוקי;פסיכו;אלעד;ברוריה;טיטי;טוויטי;ביל;זקנות;זקנות;ביתאבות;יציאות;נמל;מרינה;אוריהודה;הרצליה;סרטים;קפה;שוקו;ארומה;
אלחנדרו;רועי;צבא;פסיכומטרי;אסף;לאמעניין;כןמעניין;קריה;א;ב;מצ;בית;קצונה;סמ&apos;ר;רס&apos;ל;איתי;כן;לא;אולי;למהלא;שנים;געגוע;חיבוק;
נשיקה;כפיות;פוך;שוקו;מרשמלו;בירה;בוקרטוב;שעמום;עצב;שמחה;צחוק;אמא;אבא;משפחה;סנובית;צפונית;צפונבונית;יחס;אני;עצמי;אנוכי;:)




יום גדול עבר עלי - אפשר לומר שכנראה אני חוזרת לשירות של שנה וחצי..שזה אומר שאני הולכת לשרת כמעט 5 שנים בצה&apos;ל (ועוד לא ידוע אם זה הסוף..)
נכנסתי למדור לומר שלום וראיתי אנשים שלא כל כך שמחו לראות אותי (האמת שגם אני לא הכי שמחתי גם) - למה? סיפור ארוך.

שיחה עם הרז&apos;ר שלי - היה מדהים. הבנתי שוב שוואלה, מעריכים את העבודה שלי :) 
עוד פחות מחודש אני עולה שוב על מדים...התרגשות.

ואז חשבתי לעצמי..מה עשיתי ב3 חודשים האחרונים?

קניתי אוטו מדהים! 
יצאתי עם ע&apos;. 
יצאתי עם י&apos;. 
יצאתי עם ש&apos;. 
טיול בצפון. 
ראיתי המון סרטים. 
הכרתי אנשים חדשים. 
קניתי הרבהבגדים - שזה אומר שהמון כסף בוזבז :) 
וגם הרבה נעל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 09 Dec 2010 03:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12201376</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12201376</comments></item><item><title>לשטוף ת&apos;אוטו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12173439</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא יאמן כמה זה יכול להרגיע..באמת.
הרבה זמן חיכיתי לאיזה גמדון שיצוץ באמצע הלילה ויקח את האוטו לשטיפה אבל הוא לא הגיע.
לא היה לי כח לנסוע כי היום זה היה &apos;יום פיג&apos;מה&apos; כזה אז ירדתי למטה בכפכפים ושיחקתי במים בסבון..היה מרגיע..בלי יותר מדי מחשבות.

בכלל אני לא מבינה את עצמי, יותר נכון אני כנראה מאד מבינה וזה מבהיל אותי אז אני מעדיפה לחשוב שאני לא מבינה.
שמתי לעצמי מטרה..השגתי אותה ועכשיו אני פשוט עוברת הלאה. יופי, אבל..זה כבר לא כזה &apos;יופי&apos; כשאנשים נפגעים.

אני יותר מדי מחושבת. לא החלטתי אם אני אוהבת את זה.

בכל אופן, עבר עלי שבוע ממש ממש רע, בנדוד שלי התחתן בשבוע שעבר ובאמצע החתונה אבא שלו התעלף, היה מפחיד.
ואז סופ&quot;ש יש שבת-חתן וההורים שלי לא נוסעים אז החלטנו שהולכים רק ביום שבת..
ערב שישי אנחנו יושבים לראות טלויזיה פתאום מצלצל הטלפון ודודה שלי בוכה, היא מדברת עם אבא שלי וכעבור 3 דקות הוא לוקח את המפתחות של האוטו ונוסע בלי לומר מילה - אם אבא שלי נסע בשבת כנראה שקרה משהו רציני..אחרי 5 דקות עוד טלפון וגם אני לוקחת את המפתחות ונוסעת..מה קרה?
שישי בערב הוא ואשתו הטריה ירדו למטה כדי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 23 Nov 2010 22:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12173439</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12173439</comments></item><item><title>היום כל בחור נהיה חתן שמחפש קלה..להשגה :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12161532</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;התעדכנות..
שיניתי לתמונות קצת יותר עדכניות מגיל 17.. :) 

עדיין מוזר לי שחזרתי לכתוב, רק עכשיו אני קולטת כמה שזה היה חסר לי.

הימים בבית יכולים לגרום לאיבוד הזמן, אני לא מרגישה שחולפים ימים, אנשים צוחקים עלי שאני שואלת איזה יום היום..ובעיקר אני קצת שוכחת שיש עולם בחוץ.
בהתחלה הייתי קמה מוקדם ויוצאת לעשות דברים(לא מעניינים במיוחד אבל עדיין..), היום אני קמה מאוחר ויושבת מול הטלויזיה..בזבוז זמן.
אבל עדיין, למרות שויתרתי על שביל ישראל ואני ממש לא מתכוונת ללמוד לפסיכומטרי עכשיו אני אמצא תעסוקה (ותודה לכל האנשים שיושבים לי על העורק הראשי..)

אבל עכשיו אני בעיקר עסוקה בלחייך..החיים קיבלו תפנית מפתיעה וטוב לי.

לסיום - משפט קטן,
&quot;הירקון זורם הוא נשפך לים..הזונות גם&quot;

אם מישהו הצליח לפענח את המשפט הגאוני הזה אני אשמח להבין מה המשמעות.. 

(נשבעתשאני בורחת אם מישהו אומר לי &apos;בקרוב אצלך&apos; מחר)
לילה טוב :)
מאי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 17 Nov 2010 02:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12161532</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12161532</comments></item><item><title>מילים שרציתי לומר...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12152677</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אתה מכיר אותי שנים, 
אתה האדריכל שלי..אתה מחליט מתי להרוס ומתי לבנות.
אני הכישוף שלך ואתה ההשתקפות שלי,
אנחנו הולכים על חבל כל כך דק אבל מוכנים לקחת את הסיכון.
יש שיגידו זוג מטומטמים..אני הייתי מגדירה את זה כאהבת חסרת מעצורים.
זה סוחף, הייתי אפילו מדמה את זה לרכבת אינסופית - 
אתה דוהר ודוהר למחוזות חדשים נהנה מהדרך אבל ככל שהמהירות גוברת כך גובר גם הסיכוי שהיא תרד מהפסים.

אני לא יודעת איך אתה עושה את זה, מציף שוב את כל הרגשות שמודחקים עמוק בפנים בנשיקה שאומרת הכל.

אתה משלים אותי, ולא משנה כמה אני אנסה בסוף אני חוזרת אליך
אני מחוברת אליך כמעט כמו אל עצמי.

אתה שומע אותי חושבת עליך - יודע שאני קוראת לך
ואף אחד לא יבין את החיבור הזה כי כשאנחנו יחד כל השאר לא קיים.


תחזור כבר הביתה,
כדי שהמילים יהפכו למציאות.

אם כבר להסתכן אז אני מהמרת עלינו - בהצלחה לי :)

לילה טוב,
מאי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 12 Nov 2010 01:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12152677</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12152677</comments></item><item><title>הרבה מילים לא קשורות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12137137</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שמתארות בעצם את המקום שבהם נמצאים חיי כרגע.

הכל מבולבל, הפוך..היום אני רוצה משהו אחד ומחר את ההפך. החופש הזה מוציא אותי מדעתי והבנתי - אני בנאדם של מסגרת.

ננסה לעשות קצת סדר-



צבא/עבודה/לימודים-

למה בגיל 18 אף אחד לא שאל מה אני רוצה לעשות למרות שהייתי בנאדם &apos;בוגר&apos; ועכשיו אחרי חודשיים בבית כולם מרשים לעצמם לומר שוב ושוב תמצאי עבודה, תעשי עם עצמך משהו. מעצבן. אני לא מנהלת לאף אחד את החיים אז שיפסיקו לנסות לנהל את שלי.



עבודה - לא נראה לי שיש תפקיד שבאמת שווה את ההתעוררות בבוקר והיציאה מהמיטה - לא, גם לא בדיקות תוכנה במשכורת של 8+, אז נילי/הילה/תמר ועוד רבות וטובות..בבקשה תפסיקו להעיר אותי כל בוקר ב&quot;הייייייי! בוקר טוב לך(ותתביישי על כך שאת עדיין במיטה), את מחפשת עבודה?!?!&quot;.



לימודים - אז כן את החלום שלי אני לא אגשים (כי הוא יכלול הרבה הקאות והתעלפויות בדרך) אבל החלטתי &quot;מה אני רוצה ללמוד כשאהיה גדולה&quot;אבל כנראה שהבנות החמודות שהוזכרו בשורות הקודמות לא מסכימות איתי כי אדריכלות/מחשבים אי אפשר לשלב עם עבודות באזרחות.

(וכן, אני מנסה להתחמק מהפסיכומטרי...)



צב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 03 Nov 2010 00:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=12137137</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=12137137</comments></item><item><title>לוחמת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=10581092</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;למרות הכל, אני לא מצטערת.
כי כשמסתכלים עלי עכשיו, יש לי אומץ,יש לי ביטחון,יש לי חסינות....זה היה מיני הישרדות.
סבלתי,אבל התחזקתי. החברות כמעט לא יודעות מה עבר עלי, אולי בגלל זה הן מתנהגות ככה..כבר לא אכפת לי, אני פשוט מאוכזבת מכולן.
אני גם מאוכזבת ממנו, שהחשבתי אותו כאח שלי, אבל כנראה שזה חד צדדי - אני לא רודפת יותר אחרי אף אחד.

ועכשיו, עכשיו אני שונה.
השגתי את הבלתי אפשרי מבחינתי, ומעכשיו השמיים הם הגבול. בעצם, גם זה לא - עובדה שהיום כבר אפשר להגיע לירח.
אז זאת התחלה חדשה מבחינתי, הוכחתי לכולם ובמיוחד לעצמי שאי אפשר לדרוך עלי, שאני לא צריכה אף אחד - אם כבר הפוך.

אז עכשיו זאת מאי
מאי בוגרת
מאי אחרת
מאי שאומרת את המילה האחרונה
מאי שיודעת לבכות
אבל גם מאי שיודעת לצחוק על זה אחר כך
מאי שאוהבת
מאי שיודעת לסנן
מאי שלומדת דברים חדשים
מאי חזקה
מאי עצמאית
מאי שיודעת להרים את הראש גם כשמאד כואב
מאי שיודעת להמשיך הלאה ולא להסתכל לאחור
מאי שיודעת להילחם.

אבל עדין, אותה מאי..בגרסת 2009.


הספירה לאחור החלה....עוד 10 ימים הכל יראה אחרת.


ואתה. אתה מחכה לי.
ואני.אנ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 27 Feb 2009 21:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (little May)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150305&amp;blogcode=10581092</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=150305&amp;blog=10581092</comments></item></channel></rss>