סתם..החיים שלי :)

אה כן..יש לי בלוג..אבל אין לי חיים..

צה"ל לקח אותם לפני חצי שנה..

נשבר לי מהצבא הזה, אני רוצה בית, רוצה מיטה, אמא,אבא,פונץ',אפילו אחים..

חברות,חום,ולעשות מה בראש שלי.

במקום זה..

רחוק רחוק בקצה ארצנו הקטנטונת..בקור,אנשים מעצבנים,לבד,למשך 11 ימים..

בחיי שפתאום זה מרגיש לי כמו הישרדות.. :(

מה יהיה?

איך אני מתרגלת לרעיון שאני חוזרת הביתה פעמיים בחודש?! לא מסוגלת..

זה דופק לי הכל..הכל..!!!  לפעמים אני עוצרת וחושבת למה לעזאזל לא הלכתי פשוט להיות

פקידה או משהו דומה בשלישות או בקריה?, הרי זה 2 דקות מהבית..כל יום חוזרים הביתה..

במקום זה אני בסוף העולם ימינה למשך שבועיים.. הזמן בבית עובר לי בטיסה..אוף אוף אוף.

והדלקת אוזניים המזדיינת הזאת..שתעבור כבר :(

טוב..חוזרת לעוד שבועיים בחור לא נודע..בתקווה שהפעם הזמן יעבור לי קצת יותר מהר..

ואתה..אתה פשוט לא יוצא לי מהראש..אבל אתה תצא..אתה מוכרח - כי זה פשוט לא ילך.

עד פה להיום(או להלילה..)

מאי הבכיינית :(