בשבוע שעבר (יום ראשון) לא היה לי יותר מדי
מה להגיד על סבב ההרדמה שהתחלתי. עכשיו
יש לי הרבה על מה לספר. ורק דברים טובים.
בתור סטודנט לרפואה יש שני סוגי מחלקות בהן
יוצא לעשות סבבים: זו שלא אכפת לה ממך וזו
שאכפת לה יותר מדי (סיפרתי לכם שנועה נדרשה
להשלים 4 ימים מסבב נוירולוגיה בגלל שהיא נעדרה
ביום החתונה שלה וביום שאחריו???).
בסוג השני דואגים להעשיר את חייך במטלות כגון
סמינרים, קבלות לחולים, תורנויות וכמובן מבחן.
נוכחות נבדקת לפחות פעמיים ביום.
עכשיו אני יודע על סוג נוסף: המחלקה שאכפת לה
ממך. מחלקה שמנסה להעשיר את ידיעתך (לכל זוג
מוצמד חונך) ותוך כדי להיות חוויתית. מנהל המחלקה
מכיר בעובדת היותך אדם שיש לו חיים. למרות שיש
מטלות (הצגת מקרה, סמינריון, תורנות טיפול נמרץ
ותורנות הרדמה, מבחן בע"פ) נותנים לך לקחת דברים
בפרופורציה.
ד"ר אלכס הוצמד אל נועה ואלי בתור החונך שלנו.
מהיום הראשון שלו איתנו הוא התחיל לעבוד איתנו
במסירות ראויה לציון. מלבד שעורים שהוא נתן לנו על
נושאים שהוגדרו לו, גם במהלך ניתוחים הוא ישב איתנו
והסביר לנו על דברים רלוונטיים. יתרה על זאת, הוא שינה
את סידורי העבודה שלו כדי שנוכל לעשות ביחד איתו את
התורנויות שלנו. לא פעם הוא וויתר על מנוחה בשביל
לאפשר לנו ללמוד עוד נושא ולבצע עוד פרוצדורה.
יהיה לי חבל לסיים את הסבב ולו רק בגלל החונכות
המצוינת.
גם שאר הזוגות שיבחו את החונכים שלהם, אבל עדיין
אני חושב שנועה ואני יצאנו הכי מורווחים.
בסוף הסבב נקנה לו מתנה.
בסבב הזה גם יצא לי לבצע כמות וסוגי פרוצדורות די
מענינות;
אינטובציה פעולה די נפוצה בהרדמות ובהחייאות
במהלכה מוכנס צינור (טובוס) לתוך קנה הנשימה
כדי לשמור לאדם על דרכי אויר פתוחות.
כבר יצא לי לבצע אינטובציות אבל בסבב הזה
זה הפך לרוטינה.
צנתור עורק
הכנסת קתטר לתוך עורק על מנת לראות
באופן רציף את לחץ הדם של החולה במהלך
ניתוחי לב או ניתוחים גדולים אחרים.
די כואב ולא נעים (גם לי) לדקור עורק כשהחולה
בהכרה, אבל בחדר ניתוח יש פריבילגיה לעשות
את זה לאדם מורדם או לפחות להרדים מקומית לפני
הדקירה.
צנתור וריד מרכזי
הכנסת קתטר דרך וריד גדול (בד"כ צווארי) כדי
להגיע כמעט עד לעליה הימנית של הלב.
מאפשר מעקב אחר המצב ההמודינמי של החולה.
הפרוצדורה די מפחידה בפעם הראשונה. אחרי
שנועה ראתה איך היא מתבצעת היא ויתרה על
התענוג.
הזרקה למפרק תחת שיקוף
משמש במרפאת-כאב על מנת להקל על סבלם
של אנשים עם כאב גב תחתון כרוני.
דורש מעט קורדינציה והבנה מרחבית.
ההזרקה היא בין הסקרום לאיליום.
בנוסף לנ"ל (ובטח שכחתי עוד כמה דברים שלימדו
אותי לעשות ונתנו לי לבצע) גם היו לי הזדמנויות
להתאמן בתפירה ובהרדמות מקומיות.
אוקצור, אני עושה חיים!
ועכשיו אני אצנן קצת את ההתלהבות שלי (כמו
ילד קטן)...
מרדים אני לא אהיה וגם לא רופא טיפול נמרץ
(אני לא בטוח שהסיפוק על הצלת חיים מחפה על
האכזבה ורגשות האשם של הכשלונות), אבל אני
שוקל ברצינות לקחת סבב בחירה בשנה הבאה
בתחומים האלו. לא משנה לאיזה תחום אפנה,
אני חושב שאני אקבל שם כלים יישומיים.
וחוץ מזה זה כיף בתור אנשים מבחוץ.
עוד לא הספקתי לספר לכם על מורפיום....
תזכירו לי.
אני אחזור להכנת הסמינריון ואלמד למבחן,
בכ"ז מחר ב 6 השכמה (לא הכל וורוד בסבב
אבל לא אכפת לי).
המשך שבוע נהדר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
