http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697סטודנט לרפואה בשנים הקליניות, מנסה לעניין ולשתף אתכם הקוראים במה שעובר עליו במחלקות ובחיים. heCopyright 2026 baby_doc . All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697upload/76402.jpeg http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=985567<div align="right" dir="rtl">איזה כיף של חופש שזה היה. בחודשיים האלו(מאז בחינת הגמר) הספקתי לעשות כל כך הרבה;ספארי צלילה במיצרי טיראן, גיחה לפאריס, הרבהבטן-גב, מעט פעילויות התנדבותיות ומעט עבודה.ספארי הצלילה היה מורכב מארבעה ימים עלספינה עם עוד שבעה צוללים, מדריך, סקיפר,טבח ונער סיפון.אף פעם לא הייתי חובב שייט (אבא תמיד ניסהלמשוך אותי לשוט איתו במפרשית שלו, אבל<P class=MsoNormal dir=rtl st</div>Thu, 28 Oct 2004 18:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=985567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=985567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=985430<div align="right" dir="rtl">הורדתי את הפוסט לאחר שמישהו פגע בפרטיות של אנשים המופיעים בבלוג. אני מקווה שהדבר לא יחזורעל עצמו.בערך שבוע אחרי שהתנתקתי מהג'ינג'ית, נעתרתילבקשה של הוריי להצטרף לטיול משפחות לגולן.לא הייתי ממש נלהב (בכל זאת באמצע כתה יב'יוצאים לטיולים עם החבר'ה, לא עם ההורים) אבל רציתי קצת להתרחק. עוד שוחד קטן היההזכות לנהוג ב MPV של אבא (אחרי שבועיים שלרשיון, הנסיעה הכי ארוכה שעשיתי במאזדה היתה30 ק"מ).<</div>Thu, 28 Oct 2004 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=985430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=985430http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=772126<div align="right" dir="rtl">חזרתי! ועכשיו אחרי שגם עקפתי מספר תקלות טכניות אנישוב כותב (תודה לדורותי).ביום חמישי התמודדתי (בגבורה ואני מקווה שגם בהצלחה)עם מבחן הגמר הראשון שלי- גניקולוגיה. את שלושת הבאים(פנימית, ילדים וכירורגיה) אני אעשה בשנה הבאה. המחזורמתחתיי (מחזור 2000) יאלצו לעשות מבחן גם בפסיכיאטריה(כמו שעד למחזור 97, לא היה מבחן גמר בגניקולוגיה).<FONT face="Times</div>Sun, 15 Aug 2004 11:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=772126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=772126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=667851<div align="right" dir="rtl">תשובה: בייבי_דוק מראה להם את הדרך :-)אבל לפני שנפרט ונרחיב אני רוצה להתנצל שאני לא ממש ארחיב(בכ"ז יש דברים שהשתיקה יפה להם וחוץ מזה זו הפעם השניהשאני כותב את הפוסט הזה- תודה למע' החדשה של ישראבלוגשמאפשרת לי לכתוב הרבה יותר ולשמור הרבה פחות).השבוע השני של גניקולוגיה ומיילדות הגיע לסיומו ועד עכשיואני חייב להודות שאני נהנה. אמנם לא הגעתי עדיין לקטעשל גניקולוגיה (הפחות סימפטי מבחינתי) אבל אני אנסה לשמורעל אופטימיות.את השבועיים האחרונים העברתי במחלקת HRP (הריון בסיכוןגבוה) שם מטפלים ועוקבים אחר נשים בסיכון הריון גבוה (כמה מפתיע...) שזה אומר בד"כ יתר לחץ דם הריוני ו\או סכרת הריונית.את השבועיים הבאים אני אעביר במקום אפילו יותר חיובי- חדרילידה ומחלקת יולדות.ביום ראשון שעבר כבר הספקתי לעשות תורנות אחת בחדריהלידה. כבר יצא לי להיות נוכח בלידות עוד בשנה ב', אבל יש הבדל גדול בין להיות צופה (ומאזין- "משה יא @#-%$#^, בחיים אל תיגע בי שוב") לבין ליילד את התינוק.אני לא אדם שמפחד לעשות פרוצדורות ולא אדם שחסר בטחוןביכולות שלו, אבל הפעם פשוט שקשקתי. כבר קיוויתי לרגעשהמיילדת לא תשים לב שאני שם ותיילד את הת</div>Sat, 03 Jul 2004 16:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=667851http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=667851http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=616023<div align="right" dir="rtl">סבב אורתופדיה הסתיים בחריקה צורמת (כמו צוואר ירך אוסטאופרוטי). המבחן שלנו, שאמור היה להיות "משוחזר" לחלוטין (דהיינו מורכב משאלותשכבר נמצאות בארכיון של הסטודנטים), היה חדש ברובו וברמה שלא תאמה את ידיעתנו (לא רק את הידיעה שלי שכיסתה רק את השאלות המשוחזרות, אלא גם את ידיעתן של חברותיי החרשניות לסבב). אני כבר עמדתי בפני מבחנים שלא תאמו את רמת הידע שלי בעבר (בעבר היותר רחוק) אבל הבנות היו די הרוסות. אנחנו יכולים רק להתפלל שיקרהנס ודפי המבחן יעלמו (בכזו סיטואציה אולי יחליטו לתת לנו ציונים תואמיםלסבב שלפנינו- ממוצע 97). מה שאני מנסה להגיד כאן, הוא שאם אחדמהקוראים יודע איפה המבחנים מאופסנים, תרים צלצול (מטעמי נוחות ועצלנות ההודעה נכתבה בלשון זכר. אם מישהי יודעת, עשי כמו ההואמההודעה המקורית)השבוע התקיים טורניר כדורסל פקולטאי. בפעם הראשונה השתתפובטורניר 12 קבוצות (5 שנים של רפואה, 3 שנים של סטודנטים אמריקאים לרפואה ועוד 4 קב' של מקצועות אחרים) ולא 6-7 קב'.על פי נסיון העבר, הקבוצה של שנה חמישית (אם יש כזו בכלל) לאנותנת מאבק ל"צעירים". ההחלטה היתה לשנות את זה.הבעיה היתה שהוצבנו בבית עם שתי קב' של</div>Fri, 11 Jun 2004 19:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=616023http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=616023http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=584934<div align="right" dir="rtl">יש חיים והרבה!בשבוע שקדם לשבועות, אירגנתי בשלט רחוק את החבר'ה לקראת קומזיץ שתוכנן ליום שישי (וזה לא הארוע היחידשתכננתי במשך השבוע). הכל היה נהדר מלבד בעיה טכנית קלה: אחרי ל"ג בעומר הסיכוי למצוא קרשים הוא כמו הסיכוי למצוא אוכל 10 דקות אחרי הישיבה של החטיבה הפנימית בבית החולים (האוכל על חשבון חברות התרופות, כמובן).בשישי בבוקר נסעתי לערוך את הקניות לקראת הארוע מתוךכוונה לאתר דלק לבערה. היעדים אותרו. מספר משטחי עץשכבו בשדה מרוחק שכנראה והיו כבדים מדי בשביל הילדים(זו הגרסה הרשמית, אני לא רוצה להפוך אותכם לשותפים לדבר עברה). הנסיון להכניס אותם לאוטו עלה בתוהו, הםגדולים מדי באורך וברוחב בשביל להכנס לתא המטען או למושב האחורי. המשכתי לעבר הסופר מתוך כוונה לשוב עם רכב מתאים אחר הצהריים.הצטערתי נורא על כך שאכלתי ארוחת בוקר לפני הנסיעה לסופר; בשל חגהשבועות היו המוווווון "טעימות". 4 סוגים של עוגות גבינה, בורקסים, מאפים, גבינות, שיפודים, קולהלימון, חיקוי של קולה (לימון), מיץ לימון, גלידות וכו'. במקוםלעשות קניות הייתי יכול פשוט לבוא עם שקית ולקחת מספיקדוגמיות (מצד שני, לא נתנו דוגמיות של 5 ליטר בירה.</div>Sat, 29 May 2004 21:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=584934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=584934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=561163<div align="right" dir="rtl">בשבוע שעבר (יום ראשון) לא היה לי יותר מדימה להגיד על סבב ההרדמה שהתחלתי. עכשיויש לי הרבה על מה לספר. ורק דברים טובים.בתור סטודנט לרפואה יש שני סוגי מחלקות בהןיוצא לעשות סבבים: זו שלא אכפת לה ממך וזושאכפת לה יותר מדי (סיפרתי לכם שנועה נדרשה להשלים 4 ימים מסבב נוירולוגיה בגלל שהיא נעדרהביום החתונה שלה וביום שאחריו???).בסוג השני דואגים להעשיר את חייך במטלות כגון סמינרים, קבלות לחולים, תורנויות וכמובן מבחן.נוכחות נבדקת לפחות פעמיים ביום.עכשיו אני יודע על סוג נוסף: המחלקה שאכפת לה ממך. מחלקה שמנסה להעשיר את ידיעתך (לכל זוגמוצמד חונך)ותוך כדי להיות חוויתית. מנהל המחלקה מכיר בעובדת היותך אדם שיש לו חיים. למרות שישמטלות (הצגת מקרה, סמינריון, תורנות טיפול נמרץ ותורנות הרדמה, מבחן בע"פ) נותנים לך לקחת דבריםבפרופורציה.ד"ר אלכס הוצמד אל נועה ואלי בתור החונך שלנו.מהיום הראשון שלו איתנו הוא התחיל לעבוד איתנובמסירות ראויה לציון. מלבד שעורים שהוא נתן לנו עלנושאים שהוגדרו לו, גם במהלך ניתוחים הוא ישב איתנווהסביר לנו על דברים רלוונטיים. יתרה על זאת, הוא שינהאת סידורי העבודה שלו כדי שנוכל לעשות ביחד איתו</div>Tue, 18 May 2004 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=561163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=561163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=549377<div align="right" dir="rtl">הגנן שלנו הוא לא כל כל גנן. הייתי מגדיר אותויותר כ"קבלן גיזום ועיצוב". הוא עצמו לא מבצעעבודה פיזית אלא מגיע עם הטנדר שלו, פורק בין 4 ל 6פועלים זרים (בעלי אזרחות המשתנה לפי עונות השנה והאופנה), מחלק משימות וכליםונעלם לשעות הבאות.ולמה אני מעלה את כל זה?לקראת ל"ג בעומר החלטתי להרים ארוע צנוע של"על האש" אצלי בבית (סופסוף ל"ג בעומר שאין לימבחן ללמוד אליו) ביום שישי (למה אנחנו צריכים לריב עם ילדים קטנים על קרשים או לנשום אויררווי עשן, את המדורה נעשה בעוד שבועיים).לקראת הארוע, בדקתי ביום שישי את תקינותהמתקנים בחצר. בין השאר ניסיתי להדליק אתהתאורה ההיקפית (שרשרת מנורות תלויה על הגדר החיה ועל כמה עצים). משהיא לא נדלקה עשיתי סיור לאורך הגדר החיה וגיליתי שהכבל חתוך. כנראה שאחד ה"גננים" גזם את הכבלביחד עם הגדר, אבל מתוך אינסטינקט, הואקשר אותו בקשר סבתא. זה לא עבד (אני לאמתיימר להיות מהנדס חשמל, אבל נראה לישלא עבר זרם)...עשיתי מספר שיחות טלפון וסידרתי מיקוםחלופי.הערב עצמו היה מאד מאד מוצלח להתחשבשהוא אולתר לחלוטין. לא עשינו קניות מרוכזותאו אפילו רשימת קניות. כל אחד הביא כמה דברים מהמקרר.בהתחלה פחדנ</div>Sun, 09 May 2004 22:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=549377http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=549377http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=528673<div align="right" dir="rtl">שלום ומצטער שלא כתבתי מוקדם יותר. אני קצת בפיגור בכלהלו"זים שקבעתי לעצמי.בכתה ט' נשלחה הכתה שלי (שהיתה כתת הדגל המחוזית) לחילופי משלחות לגרמניה (איזה תורם יהודי הבטיח לעיריהסכום כסף לא מבוטל אם יפגישו נוער ישראלי וגרמני).הגרמנים היו אמורים להגיע לארץבסביבות פורים של 96'.למי שלא זוכר, הימים היו ימי שלום ואופוריה (חוץ מאשר בגבולהצפון) כמובן עד לשבוע לפני שהגרמנים נחתו בארץ.ביום ראשון בשבוע שהם הגיעו התפוצץ אוטובוס בירושלים (קו 18) וביום שני, יום לפני שהם נחתו (משום מה הם עדיןרצו להגיע), פיגוע דריסה. ביום שלישיאחר הצהריים קיבלנואת פניהם בבית ספרנו ונצמדנו איש איש לאורחו (את הציוותעשינו ע"י עיון בקורות החיים של כל אחד מהם כשבוע קודםלכן ואני אחטא לאמת אם אני אגיד שלתמונות לא היתה משמעות).במשך השבוע טיילנו איתם ברחבי הארץ, בילינו איתם בערבים,כיסחנו אותם בכדורסל (על כדורגל, טניס שולחן, שחיה, רכיבהוכל ספורט אחר אני לא אדבר: Haven't the Jewish people suffer enough).ביוםראשון (או שני) בשבועהשני לשהותם כאן, היה פיגוע נוסףבאוטבוס בירושלים (קו 18...) מה שהתחיל לעורר בהם אי-נוחותמסוימת.בערב, לקחתי א</div>Fri, 30 Apr 2004 13:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=528673http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=528673http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=512267<div align="right" dir="rtl">אוווווווווווווווווווף, כואב לי! למה אי אפשר להרדים את החניכייםגם יום אחרי עקירה כירורגית (אפשר בהחלט הודות לג'ל ש"השאלתי" מהמיון הכירורגי)...אבל די לדבר עלי (יהיה מספיק זמן בשביל זה אח"כ, מהגם שאני מכיר את הכותב). אני רוצה קצת לפרגן לאחיות שלי.שלשום אחותי התינוקת יידעה אותי שקבוצת הכדור-ידשלהעלתה לחצי גמר אליפות הארץ. למרות כסאחעם המאמנת (התינוקת התחילה קצת להבריז מאימונים)היא שיחקה מחצית והבקיעה ארבעה שערים כולל אחדמחצי מגרש בשניה האחרונה!אתמול ניצלתי את ההברזה מבי"ס והלכתי לעודד אותהבחצי הגמר.אף פעם לא ממש התחברתי עם המשחק הזה שנקרא כדור-יד. אמנם השחקנים נחשבים לאינטיליגנטים(אולי בגלל זה לא התחברתי אליו) אבל המשחק עצמונראה לי תמיד כמעין הכלאה לא מוצלחת ואלימה שלכדורסל והמשחק ההוא עם האנשים הטיפשים על הדשא,מה ההגיון ששחקן מכדרר, תופס את הכדור, עושה שלושה(!!!) צעדים ושוב מכדרר? במחצית הראשונה התינוקת חיממה את הספסל אבל כמושאומרים: לכל שבת יש מוצאי שבת (לא כל כך מתאיםלסיטואציה אבל אומרים את זה). במחצית השניה מס' 3עלתה בסערה למגרש, ונתנה תרומה יפה של 4 אסיסטיםוגול מדהים (צילמתי אותו כסרט</div>Thu, 22 Apr 2004 13:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (baby_doc )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=14697&blogcode=512267http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=14697&blog=512267