XXX,
לא יודעת אם אי פעם אני אשלח לך את המייל הזה, אבל לפעמים רק האופציה להוציא ולפרוק עושים טוב.
הדרכים שלנו לתקשר הן די מוגבלות,ושאני רואה אותך אני לא רוצה "לבזבז" את הזמן או להרוס אותו בלדבר על מה שמפריע לי,
ואסמסים וטלפון זה לא הדרך. בנוסף אני גם די מזעזעת בלשתף או להגיד מה מפריע לי, כמו שאולי שמת לב...:)
אז בסוף זה תמיד מצתבר ונבנה ונבנה עד שזה יוצא בצורה מאוד לא הגיונית שאין לה פורופוציה למה שקרה אם בכלל קרה משהו, ומתוך המודעות שלי אני מוותרת ושוב לא מוציאה את מה שבאמת מפריע לי.
אני חושבת שאולי אתה אוהב אותי .
אני גם חושבת שאולי אתה לא יודע מה זה לאהוב,ההרגשה שמלווה אותי היא שאני לא יודעת מה אני רוצה שיקרה, כי אם זה יגמר אז אני יודעת בדיוק מה לעשות, איך להתמודד עם זה ואיך להמשיך הלאה ולהיות מאושרת לבד.
ואם אני מחליטה להתמודד עם זה שאולי אתה באמת אוהב אותי, ואני אותך ומורידה את כל החומות המטורפות האלו שיש לי ואומרת אולי נסמוך על מישהו (במקרה אתה :)) ונראה איך זה לא להסתגר ולא לברוח למקום הזה של הכי טוב לבד ואני לא צריכה אף אחד מקום שכל כך נוח ומוכר לי בו.
ולנסות אולי זוגיות כן יכולה להתאים לי ואני כן יכולה להיות שמחה בה. ולתת לזוגיות את הצאנס הכי טוב שאני יכולה.
אז עם מי אני בוחרת לעשות את זה?
הרי ברור שאנחנו ניגמר, ברור שזה עניין של זמן, ואם אני באמת אסמוך עלייך ובאמת אהיה איתך אז הסוף יכאב והוא יכאב הרבה יותר.
אז לא לתת לך להיכנס אומר לסיים עכשיו לפני שאני נופלת, ואולי מאמינה שיכול להיות לי טוב, להכאיב לעצמי (ואני רוצה להאמין שגם קצת לך) עכשיו ולהתמודד עם מה שאני יודעת.
ולהישאר אומר להוריד חומות, לתת לך להיכנס, לסמוך עלייך ולהאמין לך (דבר קשה לי באופן כללי וקצת יותר איתך) ואז להיפגע, להיפגע המון כי אנחנו לא נסיים כמו סיפור אגדה, ולא נחייה באושר ועושר, וככל שיעבור הזמן ואני אפול יותר (וכן אני רואה בזה ליפול) אני לא אוכל להתמודד עם המקום הזה של להיות הלא נכונה,
אמרתי לך את זה כבר, אין לי בעייה שתהיה עם נשים אחרות, גם אני, אם תבוא ההזדמנות לא יודעת אם אני אגיד לא... אבל לדעת שכל לילה אתה חוזר למישהי אחרת, חי עם מישהי אחרת, חוגג את יום ההולדת עם מישהי אחרת , הולך לארוחות שישי וחג עם מישהי אחרת, חולה ואני לא יכולה להיות שם בשבילך, זה לא הסקס זה האינטימיות, ככל שאני יאמין שאנחנו זה אמיתי אני ארצה את האינטימיות ואת המקום הזה, ואני לעולם לא אקבל אותו.
אז למה להישאר?
כי אני אוהבת אותך, כי אתה גורם לי להרגיש הכי טוב , כי אף פעם לא הרגשתי את מה שאני מרגישה אלייך, כי יש לי פרפרים בבטן כל פעם שהשם שלך על הצג,
כי החיבוק שלך זה המקום הכי בטוח בעולם,
סיבות קצת פחות נחמדות אבל עדיין קיימות,
כי אולי זה מה שיש בשבילי בעולם, כי אולי לא מגיע לי מישהו שיהיה רק איתי, כי עדיף מה שאני יכולה לקבל איתך מאשר בלעדייך, כי אתה יודע לשחק את המשחק ולשכנע שאתה באמת אוהב אותי ועוד עשרות בנות במקביל.
למה ללכת? לחסוך לעצמי את הכאב היום יומי של למה אני כאן, לוותר על המלחמה עם עצמי של לא לברוח כי אתה שווה את זה, או לא, או כן, או לא, או כן (זה די מחרפן לחיות ככה),
לא לכעוס על עצמי שיש לך השפעה עלי (כי קשה לי עם זה), להנות בצורה סבירה מכל יום במקום לסבול רוב הזמן ולהיות באופוריה חלק מאוד קטן ממנו, והכי חשוב, לעצור שנייה לפני שאני מאבדת את השליטה ולחסוך לעצמי המון המון כאב.
קשה לי איתך בעוד מקומות שאני לא מצליחה לבטא בדיבור,
אני לא יודעת אם הצלחתי להבהיר לך כמה כנות ואמת הם הדברים החשובים לי, ואני די בטוחה שאתה לא מבין כמה כואב לי כל פעם שאני מבינה ששיקרת לי אפילו את השקר הקטן ביותר.
וXX אני לא טיפשה אני קולטת שקרים, אם זה אני חייב ללכת לXX כי הוא ביקש ואין לו מושג על מה מדובר (אני לא בודקת אותך אף פעם אבל לפעמים יש הצלבות)
או צריך ללכת הבייתה כשהודעת שאתה באילת עד הצהריים, ויש עוד 1001 דוגמאות שאני מבליגה כי אני יודעת שהקנאות שלי לכנות היא לא דבר נורמטיבי ואנשים משקרים שקרים קטנים בשביל הנוחות, אבל כל פעם שזה קורה אני חושבת לעצמי במה עוד אתה משקר כי לך האמת לא חשובה כמו לי. וזה גורר שאם אתה מודיע לי ב2 בבוקר שאתה לא מגיע אז אני בטוחה שהלכת למישהי אחרת, ושוב הבעייה היא לא שהלכת למישהי אחרת אלא שאמרת לי שהלכת הבייתה.
אני יודעת שאתה מפלרטט עם נשים, אני יודעת שאתה מנסה למצוא סקס ואולי אהבה בעוד מקומות אין לי כעס עלייך על זה אולי קצת אכזבה כי האמנתי שאולי האהבה שלי תספיק, ושלי חסר זמן איתך ואתה בוחר לבלות אותו במקומות אחרים. אם היינו מתראים הרבה אז כנראה שזה היה מפריע לי פחות אם בכלל.
עוד דברים שמפריעים לי (הרי זו מטרת הפריקה לא) ואני לא אומרת כי זו אני,
למה להעלם לי? למה להגיד אני חוזר אלייך עוד כמה דק ולא?
אם אתה קובע איתי משהו אני מחכה לו ואם אמרת שעה אני מאותה שנייה שהשעה עוברת בטוחה שאתה לא מגיע (הי נסיון עבר גם אם לא בסיבוב הזה) כן אני צריכה שתחשוב עלי גם בשבילי ולא רק בשבילך...
במיטה אני רוב הזמן לא יודעת אם אתה רוצה אותי או לא, אני יוזמת... אני מבצעת... אתה פסיבי, כמה שאני שמחה לראות אותך ולהיות איתך ונהנת מזה, אנחנו חוזרים על אותה רוטינה שאני לא יודעת אם אתה נהנה ממנה או עושה כאילו, אני מרגישה כאילו המחמאות מאולצות, הדברים מחושבים. אני לא יודעת למה, ומרגישה שאתה לא באמת נהנה, אולי פראנויות שלי, ואולי אני מרגישה נכון, אני לא יכולה לדעת ואני לא מסוגלת לשאול...
אתה אוהב אותי? קשה לי עם זה. אתה שאלת איך אני עושה לך כל כך טוב בלי לעשות כלום, ועניתי כי אני אוהבת אותך. וזה נכון.
איך אתה יכול לעשות לי כל כך הרבה רע, אולי זה לא אתה אולי זו אני, אבל זו אני מגיבה אלייך.....
תילחם עלי, תראה לי שאתה רוצה, תזמין אותי, תגרום לי להרגיש חשובה ורצויה, ולא אם את רוצה תבואי אם לא אז לא נורא, אלא אם כן זו האמת ואז אני מרגישה נדחפת ולא במקום, ואני שונאת להרגיש ככה ולא להיות בטוחה שרוצים את הנוכחות שלי.
מותר לך להגיד לא, אני רוצה לבד או אני לא רוצה, אבל להעלם זה כואב,
שמפריע לך תדבר (אני לא מאמינה שלא באת אלי שהייתי שיכורה כי היה לך יום עמוס אחרי, אתה דיברת כל הערב על לבוא אלי ואז שינית את דעתך...) אז דבר תוציא (אז מה אם אני לא עושה את זה ואז זה יוצא בפסיכוזות) אל תלמד ממני.
לא כל אכזבה שלי או כעס אומר שזה נגמר, ולא לכולן אתה צריך להסכים, מותר לך לא להסכים איתי, מותר לך להתרגז זה לא אומר שנגמר ...
אני כועסת עליך, אני כועסת עליך כי זה בא לך בקלות, כי אתה לא צריך לעשות ויתורים,
כי אני מוצאת את עצמי נלחמת בכל הסביבה שלי ומגינה על משהו לא מציאותי,
אין לי איך לענות כשאח שלי זועם עלי למה אני מבזבזת את החיים שלי עלייך (אני לא יכולה להגיד לו הוא יעזוב את אישתו ונהיה מאושרים כי זה לא יקרה ואני לא באשלייה של זה),אין לי מה להגיד לחברים שלי שרואים שרע לי ואומרים הוא רק יפגע בך שוב.חוץ מאני לא יודעת למה אבל אולי הפעם יהיה בסדר...
אפילו החברים והמשפחה שלך אומרים לי שאני טיפשה.
אין אף אחד מסביבי שתומך ומעודד אני נלחמת לבד במערכה מכורה מראש....
אני לא אומרת כאן כלום, אני לא מסיימת שום דבר, אני פשוט מוציאה.
אני רוצה שתדע, שתדע למה לפעמים אני קצת משתגעת, ואולי מגזימה כי כל זה נמצא אצלי בפנים וגם שניסיתי להגיד זה לא יצא, כי אני לא יודעת להוציא .
נ.ב- לא נגעתי באף מילה איפה שהיו שמות שמתי XXX, נתתי לו את זה חודש אחרי שכתבתי את זה הרגשות לא השתנו,
חצי שעה אחרי שנתתי לו את זה החלטתי לסיים את זה וקצת הצתערתי שנתתי לו את המכתב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
