אני מבושמת קלות, ואני יודעת שאני לא עומדת במטרה שהצבתי לעצמי של לכתוב כל יום, אבל אתמול לדוגמא עבדתי 19 שעות רצוף (סליחה הייתה הפסקה של שעה באמצע)
אני עובדת במסעדה, ואיך אומרים.... יום עסל יום באסל.
יש שם כל כך הרבה דברים שאני רואה שאפשר לשנות ולשפר, אבל אני בורג קטן שלא מקשיבים לו, ואני גם לא רוצה להיות בורג גדול.
אין לי עניין להיות אחמ"שית או מנהלת מסעדה.
המשמרת בבר הייתה מהמזעזעות שהיו אבל עשינו הכי הרבה כסף מזה שנים (מה שגורם לי לחשוב שהייתה טעות שלי בחשבונות אבל אין לי איך לפתור את זה).
היום היה חופש, נחתי חברים משותפים קפצו לבקר אותי והגבוהה, הוא הלך לעבודה ואחרי זה נפגשנו והלכנו לשתות, אחרי הרבה זמן באמת שתיתי מה שאצלי אומר הרבה אלכוהול) ומצד אחד ממש נחמד לי וכיף לי, צד שני הוא מאבק לא לשלוח הודעה לנשוי. אני חייבת להודות שזה לא ממש קשה, אני נורא רוצה מישהו לידי (לא שאני מזלזלת בגבוהה) אבל מישהו שלי, ופשוט ברירת המחדל שלי היא הנשוי.
באמת ובכנות הייתי רוצה לפנטז על מישהו אחר כי הוא כבר (תודה לאל) אפילו את הפנטזיה לא ממלא כמו שצריך.
אני בשיחות כמעט יום יומיות עם העו"ד שלי, והוא מתחיל להבין מה העניין ומה המטרה, לא רע לי, ולא טוב לי.
אני צפה, צפה למען מטרה של שיפור והתקדמות.
מחר אני עובדת בערב, ואני מקווה שלמרות שאני כבר לא אהיה מבושמת אני אכתוב על אחי, על המגורים אצל הגבוהה, ועל התסכול המטורף שלי מההתבוננות על מלצרות בארץ.
לילה טוב J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
