פוליאנה

בעקבות מחסור באינטרנט,

הנה יומיים.

אני בטוחה שכל אלפי הקוראים חיכו לזה.....

ה 6-1-09

עזבתי את הדירה היום, סיימתי לעבוד בשש, בשבע ורבע כבר הייתי ארוזה וחיכיתי לבחור שהחליף אותי, זו הייתה חוויה מאוד מוזרה.

כל הריהוט בדירה הוא שלי, סלון, חדר, מטבח, אפילו הרהיטים בחדר של השותף הם שלי,

פתאום לארוז מזוודה ולעזוב את הבית, זה מוזר.

מה לוקחים ל3 חודשים של חיים?

לא לטיול שאורזים מעט, לא עוברת דירה שלוקחים הכול,

ואז פשוט לקום ולעזוב את הבית שלי,

זה היה מוזר.

"הקורבן" הראשון הוא חבר טוב, אבל הוא גם אחיו של הנשוי, אני אהיה אצלו 3 שבועות, מקווה שאני לא אאבד את עצמי איתו, ושלא ארגיש רע.

בקשר לנשוי, אחיו הכי פחות תומך בעניין אז אין דאגה לחזור בעקבות זה.

משהו קטן וטוב: נכון זה קשה ואני מאוד אדם של הפינה שלי ,אבל מתחיל תהליך טוב שאולי בסופו יגרום לזה שיהיו לי חיים נורמלים.

7-1-09

החבר שאני מתנחלת אצלו לא יכול להישאר "החבר שאני מתנחלת אצלו" כי זה מאוד ארוך לכתוב את זה כל פעם, ומגיע לו קצת יותר J

ולכן מהיום יקרא הגבוהה,

הוא לא ישן כאן הלילה, הוא נשאר בעבודה, נפגשנו לבירה ואז התפצלנו, אני צריכה לשחרר את ההרגשה שאני מעיקה, ולהבין שכמו שבזמנים שאני אירחתי אנשים לתקופות ארוכות (חודשים) ורציתי שהם ירגישו בבית, ככה גם מי שמארח אותי,

ועוד הוא, שגם אוהב חברה סביבו כמה שיותר, וגם באמת אחד האנשים הקרובים לי בעולם.

הבעיה איתו, היא שהוא לא מדבר, ואני צריכה לנחש...

גם לומר את האמת היא המלצה אצלו (קטע משפחתי כזה) ואני נושכת את הלשון שוב ושוב כי אין טעם בעימותים האלו,

אני לא רוצה להעיק, אני לא רוצה להפריע, התכווצתי עם הדברים שלי לפינה במרפסת, ואז הוא נעלב כי הוא פינה לי 2 מדפים בארון.

חייבת לשחרר ולהרגיש בבית אחרת זה יציק גם לי וגם לו הרבה יותר מדי.

הייתה לי היום שיחה עם העו"ד שלנו, הייתה לו פגישה עם אחד הבנקים, הוא אמר לי שהע"וד שלהם לא מוכן לוותר או לשמוע על פשרה, ואני הייתי צריכה להסביר ל שככה מתנהל משא ומתן, מציעים סכום מגוחך, הצד השני לא מתקפל, עושים קצת שריר משני הכיוונים ואז הוא יורד קצת אנחנו עולים ממש קצת.

מצד אחד, סוף סוף התחילו לזוז דברים, וזה מה שאני אוהבת בעו"ד הזה, בשלושה שבועות מאז שהחלפנו אותו התקדם וזז הרבה יותר מבשנה וחצי האחרונות, אבל בגלל זה חששתי להחליף אליו.

הוא לא פייטר, הוא ישאל כמה יש וייתן הכול.

ואין.

אנחנו לא יושבים על מאות אלפי שקלים ופשוט מנסים לחסוך כמה שיותר, ג' יכולה להלוות לי סכום רציני (שלא מגרד את החובות) ואני עושה את מה שאני עושה עכשיו בשביל לחסוך עוד, ואין לי מושג מה עוד נעשה.

אבל אין, ולא פתאום יצוץ...

אז אמרתי לו כבר בהתחלה, שאני נמצאת בכל הפגישות, אני מנהלת את המשא ומתן (שזה קצת מוזר בחובות על שם אחי, אבל), שאני מובילה והוא שם לעניינים המשפטיים.

מי אני?

מאיפה יש לי את הביטחון הזה, ללכת נגד עצות של אבא שלי, והגיד לאחי בדיוק מה לעשות, ולנהל את הכול.

הפחד המשתק הזה שאני נותנת לעצמי יותר מדי קרדיט, ואני אגרום נזק יותר מתועלת,

מי אני ילדה בת 28 שהולכת להילחם בעולם הפיננסי?!?!

אבל עד היום, כל פעם שנתתי לפחד הזה לנצח, זה התברר כטעות, פעם אחר פעם.

וכל פעם שהקשבתי לעצמי, והלכתי עם האינסטינקט שלי, גם אם זה היה נגד מה שכולם אמרו, זה הסתבר כנכון.

ואם הייתי עומדת על שלי, ומאמינה בעצמי לפני 3 שנים, יכול להיות שלא היינו במצב הזה היום.

אז לנשום עמוק, להאמין שאני יכולה ושאני טובה מספיק, ולקדם את החיים שלי ובעיקר של אחי למקום טוב יותר.

משהו קטן וטוב : אחרי שבועיים קצת מטורפים סוף סוף יצא לי לשבת עם ג' כמה שעות ולהשלים פערים. טוב שיש חברים.