אני הרי יודעת שישנם דברים שחולפים להם עם הזמן ופתאום כשאנו עומדים אל מול רגע שמעלה חיוך אנו שוכחים את הרע שהכה בנו אמש. ואני יודעת שלצאת למסיבה בשישי בלילה לעשן לשתות ולהתמסטל, להכיר בחורה ולממש את תאוותי הישנה לא באמת תפתור ממצבי העגום.
אבל היא הייתה ממש כוסית, והוא גם חשב כך.
הבעיה הקטנה שנוצרה עכשיו,היא שהגברת החביבה לא רוצה להתנתק, שהגברת החביבה מאוהבת,
מי?! בי?!
אבל יש לי צבא אני מסבירה, יש לי אהבה, ואני גם קצת משוגעת ולרוב עצובה ומדוכאת, וככל שאני מתאמצת יותר ויותר היא מדביקה אותי אליה ומתלהבת עוד.
אז אני מנסה את התירוץ העלוב והמביך ביותר שיכולתי להוציא מפי- "אני לא בקטע של בחורות"
"אז..?"
"אז מה?"
"אז איך את מסבירה את אתמול?"
"אה.... ב...אא"
"מה את אומרת.."
"סתם התחשק לי"
"מה?"
"התחשק לי".
אח''כ היא ניתקה וטרקה וצעקה ומלמלה לעצמה, נורא נעלבה ולבסוף הלכה.
תמיד אמרתי שחשק אינו נשלט, ולי התחשק, חשקתי, סתם חשק כזה-שפתאום בא לי.
רציתי להמליץ לכל אלו שחשבו שמותר להם הכל ולקחו את האחריות לידיים, אלו שנוהגים להחטיף לילדיהם סטירה או שניים, בעיטה או איזו כוויה- תתרחקו, תעלמו, תתאדו, קחו את הרגליים שלכם ולכו.
ולא, אל תזדיינו.
נמאס לי להתמודד מול האלימות הזו, פאק היא לא נגמרת..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לורנה