ישנם רגעים בהם אני לוחצת פאוז על החיים, מביטה שניה אחרונה, מציצה קדימה ומחליטה לשנות...

פוס פוס לעצור! אני מהדהדת בראשי, שמה תשוקות חולפות בצד, דוחה חלומות שעמדו להתגשם ושמדרגת את הקופסא, את המח כולו.

הקלות בה אני הולכת אחר תחושות לפעמים מותירה אותי מבולבלת באמצע הדרך ואני מוצאת לנכון עכשיו להתהפך ולהפוך בריות... הודו תתגשם אחר כך, אני צריכה עוד קצת שהות בארץ, ירושלים צריכה להפוך לדבר מהנה וחוויתי יותר ולא מאוס, והמושב יחכה לי גם הוא...

עכשיו לנוח, מהעבודה, מהלחץ..מעצמי.

לשאוף את הקיץ פנימה, ולהוציא אוויר לא צלול החוצה, ולהיות בת אדם.

עוברים ריחות מתחת לאפי של תקופה חדשה, תקופה נקייה ומחושבת יותר, עת "להיות שם" למעני.

נו מילא..בהצלחה.