מעבירים אותי תפקיד בצבא, משהו בחינוך והדרכה...אני כבר לא לוחמת..

באסה...

השבוע גיליתי שבאמת אפשרי שיעזבו אות בכזו קלותי,נכון שאחי בדם כבר עשה זאת וכך גם אבי ונכון שגם היא בחרה בזה בעבר אבל בו-בחייל שלי באמת האמנתי, ואז הוא רצה לבד.

רצה בלעדיי ואין לו מושג למה, אני יודעת שאני גרמתי לכך ושאני הבאתי על עצמי את ההחלטה שלו, וזה עדיין כאב כל כך יותר מכל עזיבה אחרת שחוויתי בחיי, נכנסה לי סכין לתוך הבשר והסתובבה בפנים שוב ושוב, יום ולילה...עד שחזר.

החנה את האוטו, נכנס לחדרי נשכב במיטתי וחיבקני חזק עד שהתקשיתי לנשום.

הוא בכה ובכה ובקש אותי בחזרה, ללא סיבה, "אני רוצה בך יותר מכל דבר אחר, אני אוהב אותך את יודעת את זה אני צריך אותך כמו שאת צריכה אותי".....

אני לא יכולה בלעדיו, התלותיות שלי בו כ''כ מטופשת אבל זה לא שיש לי ברירה, וגם לא הייתי רוצה דבר אחר, אלא רק בו.

עכשיו כשהוא שוב בבסיס, כל מה שבא לי זה...

עולה לי רעיון מעניין לראש ואיישם אותו בקרוב, כנראה שעכשיו אני מבטיחה הפתעה מעניינת לבלוג.

מקווה שיהיו תוצאות מעניינות.